עוד לפני שקמה הממשלה, עוד לפני שהספיקו כל חברי הכנסת החדשים לשאת את נאומי הבכורה שלהם ולהעלות אותם לרשתות החברתיות, עוד לפני שחולקו התפקידים והכיבודים בוועדות הכנסת השונות - הצליח ראש הממשלה היוצא והנכנס, בנימין נתניהו, להוביל מהלך שלא דמיין בחלומות הרעים שלו שיקרה: לכונן נגדו אופוזיציה רחבה, (כמעט) מקיר לקיר.
נישא על גלי האופוריה ועל גבי 35 המנדטים של הליכוד, לא דמיין נתניהו שעוד לפני שישביע את הממשלה החדשה שלו, כבר יצליח להוציא לרחובות עשרות אלפי בני אדם שיקראו לו להתפטר. שורת החוקים שכבר חוקקו והצרו את המרחב הדמוקרטי בישראל, והחוקים שעוד נמצאים בקנה - ובראשם פסקת ההתגברות - חוללו את הלא ייאמן: שני רמטכ"לים לשעבר עמדו על במה אחת עם מנהיג בולט של הציבור הערבי בישראל והשמיים לא נפלו. יאיר לפיד, שהדבר הראשון שאמר כאשר מפלגת יש עתיד נבחרה לראשונה לכנסת, שהוא לא יישב עם "הזועביז", לא פסל את נוכחתו של ח"כ ערבי, יו"ר מפלגת חד"ש. להיפך, נדמה שדווקא נוכחותו של ח"כ איימן עודה בהפגנה במוצאי שבת גרפה לא פחות תשואות מנוכחותו של יו"ר כחול-לבן, בני גנץ, או מהנואם הוותיק יותר, יאיר לפיד.
פסקת ההתגברות היא הקש ששבר את גב הגמל
מי שמגדירים את עצמם מפלגת מרכז-ימין הזמינו לבימה גם את אבי גבאי וגם את תמר זנדברג יו"ר מרצ. שום דבר מאלה אינו מובן מאליו, שום דבר מאלה לא היה קורה לולא היהירות, הכוחנות והאופוריה שמפגינה מפלגת הליכוד בכלל ובנימין נתניהו בפרט מאז היוודע תוצאות הבחירות. זה היה כנראה מהלך אחד יותר מדי. פסקת ההתגברות, אותו תיקון לחוק שמנסה הימין להעביר כבר תקופה ארוכה, היה הקש ששבר את גבו של המרכז-ימין ושל השמאל בישראל.
אבל פסקת ההתגברות, ולפניה חוק החסינות היו רק העילה. מאחורי העילה הזאת מסתתרים חודשים ארוכים של הסתה, הדרה, דה-לגיטימציה והשתקה של כל מי שאינו נתניהו. אפילו השתייכות לליכוד אינה מהווה הגנה מספקת, וגדעון סער הוא רק דוגמה לכך. מאחורי העילה שהוציאה עשרות אלפים לרחובות במוצאי שבת נמצאים עשרות פעילי ימין, מאיחוד מפלגות הימין, הליכוד, הימין החדש (שבינתיים נכחד) - שלא השאירו קללה, נאצה, דבר הסתה מכתם ופתגם שנאה שלא נעשה בו שימוש כדי לפסול ציבורים שלמים, מחזיקי דעות לגיטימיות שאינם נמצאים בצד הימני של המפה הפוליטית - ערבים ויהודים ״שמאלנים״ כאחד. מאחורי פסקת ההתגברות זורמים נהרות של שנאה עממית נוטפת, מלובה בקריאות עידוד של מי שאמורים להנהיג את ישראל בארבע השנים הקרובות, ובראשם ראש הממשלה.
נתניהו, לא ככה משתמשים במנדט שהציבור נתן לך
תגובת מפלגתו של נתניהו להפגנה הייתה מבישה, מביכה ובריונית: "הערב בהפגנת השמאל בתל אביב: תומך הטרור איימן עודה נואם בברכת לפיד וגנץ, והאסיר העבריין אהוד אולמרט מפגין 'נגד השחיתות'. איזו בדיחה!", נאמר בתגובת הליכוד. שום פסקת התגברות לא תתגבר על הפילוג והשיסוי שמתודלק כאן כבר שנים. גם אם אפשר וצריך להעביר ביקורת על בית המשפט העליון, גם אם רוצים לייצר מערכת של איזונים ובלמים, גם אם חושבים בכנות שמשהו מקולקל במנגנון וצריך לתקן אותו, הסתה וכוחנות בוודאי אינם הדרך לעשות זאת. שום שינוי עומק לא צריך להתרחש במהלך אלים וכוחני, רק משום שמישהו זכה בבחירות דמוקרטיות. זו לא הדרך לממש את המנדט שהתקבל מהציבור. רמיסת הדעה הנגדית אינה משרתת אף אחד, בוודאי לא את מפלגת השלטון. כוח שלטוני צריך לבנות בתשומת לב, על ידי יצירת קואליציה מיטיבה, ולא במהלך כוחני שבא לממש כאן ועכשיו את הניצחון בבחירות.
כחלון קיפל את הדגלים, וזה מביך
ועוד מילה על פסקת ההתגברות, למרות שלא מעט מילים כבר נאמרו, עדיין מידת הבושה מהדהדת: מפלגת כולנו, שחרטה על דגלה את השמירה על שלטון החוק ובית המשפט, קיפלה את הדגלים, ונמוגה באוושה קלה לתוך חור אפל. המפלגה שהעלתה את דרגת הציפיות של הציבור למדרגה גבוהה, איבדה את דרכה והפכה למופע של פתטיות מביכה.
מפגן הכוח של האופוזיציה מול הניסיון לרמוס את עצמאותו של בית המשפט העליון היא השלב הראשון. דרכה של האופוזיציה עוד ארוכה, ורובה עוד לפניה. הבוקר אפשר לומר שאת המבחן הראשון הם עברו בהצלחה גדולה.