להיות אשת דיפלומט זה לעזוב מקום עבודה שאהבת, ולפעמים את תפקיד חייך, על מנת להצטרף לאיש שלך ולהיות עזר כנגדו במילוי שליחותו למען המדינה. להיות אשת דיפלומט זה ללחוץ אלפי ידיים, לחייך אלפי חיוכים, ולהיות שם, לא רק בשבילך, אלא בשבילו. ובעודך מחייכת את מדחיקה את הדאגה לילדים שעוד לא נרדמו כשיצאתם, כי הם צריכים להתרגל לבייביסיטר זרה.
להיות אשת דיפלומט זה לקום בבוקר אחרי ערב שבו טרחת ואירחת, וללכת לעבודה בשגרירות. עבודה שלא תמיד מתאימה לכישוריך ולניסיונך המקצועי. עבודה שלא בחרת בה, שלרוב היא חסרת סיפוק או הגשמה עצמית, אבל את מרגישה שאת תורמת את חלקך במאמץ הדיפלומטי למען המדינה.
להיות אשת דיפלומט ישראלי זה לחיות בחשש מתמיד לביטחונך האישי, לביטחון הילדים ובן הזוג. להיות אשת דיפלומט זה ללדת כל ילד במדינה אחרת. זה לדאוג מרחוק להורים מזדקנים, זה לקפוץ לארץ למקרי חירום משפחתיים. זה לדעת שהילדים גדלים רחוקים מהמשפחה המורחבת ומפסידים זמן עם הסבא והסבתא שהולכים ומזדקנים.
איך זה להיות אמא של ילדי דיפלומט?
להיות אשת דיפלומט זה לחזק את התא המשפחתי, כי כל מה שיש לנו זה אחד את השני. להיות אשת דיפלומט זה להלהיב את הילדים "נוסעים לארץ חדשה, יהיה לנו שם...", ולאחר הנחיתה להיפרד מהאיש שלך, כשהוא הולך לשגרירות ואת נשארת עם הילדים.
להיות אשת דיפלומט זה להיות אמא ואבא וסבא וסבתא ודודה ודוד של הילדים שנותקו מהמשפחה שלהם. זה לעזור לילדים להתרגל כל כמה שנים למנטליות חדשה, שפה שהם לא מכירים, בית ספר חדש, ילדים אחרים. ועד שהם מתרגלים למקום החדש, הם שוב צריכים להמציא את עצמם מחדש בישראל והשמחה על החזרה לארץ מהולה בצער על הפרידה מהסביבה שהתרגלו אליה.
להיות אמא של ילדי דיפלומט זה לשמוח על כך שהילדים סוף סוף הסתגלו בחזרה לישראל, ואז לצאת שוב לשליחות. וחוזר חלילה. להיות אשת דיפלומט ישראלי זה להמציא את עצמך כל פעם מחדש כשאת חוזרת לארץ, מבוגרת בכמה שנים. מסתכלת אחורה ומבינה שאיבדת שנים בשוק העבודה, ואולי גם יצאת ממנו לחלוטין.
להיות אשת דיפלומט ישראלי זה לשים את עצמך במקום אחרון. קודמים לך שירות החוץ של המדינה, בן זוגך וילדיך. להיות אשת דיפלומט ישראלי זה להבין בגיל 45 שאין לך פנסיה, כי עברת ממקום למקום, ושאף אחד לא דואג לך, למרות שאת באת לשירות החוץ יד ביד עם האיש שלך.
להיות אשת דיפלומט ישראלי זה שני אנשים שעובדים בשביל משכורת אחת שבקושי אפשר לחיות ממנה. ובשביל פנסיה אחת. זה אומר חוסר עצמאות כלכלית לך כאישה וכאדם.
להיות אשת דיפלומט ישראלי זה אחרי 22 שנים "במשרד", לשאול את עצמך אם היה שווה כל זה.
להיות אשת דיפלומט ישראלי זה להיות גאה מאוד בארצך, כשאת בשליחות, אך להבין שעבור מדינתך את המובן מאליו. לזכות להתייחסות חסרת סבלנות אפילו מחברותיך הקרובות, שלא מבינות מה הבעיה שלך, הרי את עושה חיים, נוסעת ממדינה למדינה, מבלה בקוקטיילים, מטיילת בעולם.
להיות אשת דיפלומט ישראלי זה לדעת שאחרים חושבים שהחיים שלך הם דבש. ולדעת באמת, שהכל היה למען הקריירה שלו, ולמען המדינה, אבל שאת לא באמת נחשבת, כי שכחו לדאוג לך לפנסיה, למקום עבודה בחזרה לארץ, ואת תדאגי לעצמך, כמו שאת דואגת לקבלת פנים של השגרירות ביום העצמאות. ועוד תארחי אורחים חשובים, ותחייכי אלף חיוכים, ותלחצי אלפי ידיים, ותעמדי שם לימינו בכל עת, ותמשיכי לשכנע את עצמך שהעשייה שלך כאשת דיפלומט ישראלי חשובה גם אם המדינה עצמה לא חושבת ככה.
מיכל חייט היא בעלת תואר שני במגדר. ניהלה את מכון הסמינרים הבינלאומיים באוניברסיטה העברית עד יציאת משפחתה לשליחות בחו"ל. בן זוגה, אלדד חייט שירת מטעם משרד החוץ בברזיל ובהולנד. בקיץ הקרוב יטוסו לשליחות בסין, בה יכהן כסגן השגריר. מיכל מרכזת את הפעילות של ארגון מד"ים (משפחות הדיפלומטים במשרד החוץ). עובדי משרד החוץ מצויים בסכסוך עבודה על תנאי השירות שלהם מזה שנה. לאחר שבעה חודשי גישור, העובדים פתחו ביום שלישי האחרון (4.3) בעיצומים