לכאורה המצב פשוט בזירת ההתקוממות החברתית. אחרי כמה שבועות בהם הופתעו הטייקונים על ידי הרעננות, ההפתעה והנחישות של ההמון, בשבועות האחרונים עומד להם חוסנם האליטיסטי. התקשורת שסיימה להתפעל מהמאבק והחלה מפנה לו כתף קרה, המצב הביטחוני המתחמם, ההכנות לפתיחת שנת הלימודים (שתבוא עלינו לטובה, אינשאללה) וההכרזה הצפויה באו"ם, עומדים להחזיר את הסדר הישן על כנו. אבירי הסדר הקיים, אלה שנהנים ממנו עד הסוף, שוב ישלטו ביד רמה. לאחר ההתקוממות באה "דעיכה" ו"התמוססות", ובא לטייקונים גואל – או כך לפחות נוטים רבים לומר בימים האחרונים.
אבל אם זה אכן כך, כיצד קרה ששתי רשתות ענק - מגה ושופרסל - בעלות כוח כמו-מונופולי על קניות המזון של כולנו, מפחיתות מחירים בשיעורים של 20-30% בעקבות איום אגודת הסטודנטים התל אביבית בחרם על מוצריהן? איך קרה שהעלאות המחירים למעונות הוקפאו? מדוע כיתות לחינוך מיוחד שהיו אמורות להיסגר נפתחו מחדש? ולמה "המשיח" של לשכת ראש הממשלה, פרופסור טרכטנברג, מתחרה בעצמו בסופרלטיבים למובילי המחאה וועדות המומחים מטעמה?
צדק חברתי – סיקור מיוחד: כל החדשות, כל התמונות, כל הדעות
התשובה פשוטה, וניתן לנסח אותה במילותיו של ראש הממשלה עצמו: הם מ-פ-ח-ד-י-ם. הטלטול העז שהביאה ההתקוממות בשבועיים הראשונים, עד כדי התפטרות מנכ"ל משרד האוצר וסדקים קואליציוניים, אמנם פינה את מקומו להתייצבות מחנה ראש הממשלה, ועדיין, החוזק היחסי מטעה ושברירי. ממש כמו שימים ספורים לפני נפילת חומת ברלין הצהיר גורבצ'וב שהיא תהיה שם עוד חמישים שנה. ממש כמו ששבוע לפני הפחתת מחירי הקוטג' הצהירה זהבית כהן, בכותרות ענק, כי מחירו לא ישתנה.
בשבת נוכיח שוב שהכוח בידינו
הפחד שלהם עמוק ואמיתי. ליבי, באמת, לאלה שנהנו עד בלי די מן הסדר הישן. מדובר בפוליטיקאים, לא כולם, שהתמכרו לשררה ולפתע מקבלים יחס כאחד האדם. אנשי עסקים, לא כולם, שמשחקים את משחקי ה"מי יפזר יותר כסף לבכירים וללוביסטים שלו?" ואחר כך רצים, כאחרון הקבצנים, לבקש מאיתנו מחיקת חובות. בנקים שחולבים מאיתנו, משקי הבית הקטנים, רווחי ענק ואחר כך מעניקים אשראי בלתי מוגבל לטייקונים שמחזיקים אותנו באזורי גוף רגישים. במקבלי החלטות שהתרגלו לפגוש את הציבור אחת לקדנציה, לקראת בחירות, וביתר הזמן להיות מחויבים להון הגדול ולחברי המרכז.
אבל מול כל אלה ניצבת איתנה דרישה רעננה וסוחפת לסדר יום חדש. בו תעוצב ותחולק עוגת המשאבים אחרת. בו לציבור תהיה השפעה על גורלו. בו לא יועילו ספינים. בו לא ניתן להפריד ולמשול מול סולידריות של האזרחים, בעלי משותף הגדול ומשמעותי מן המפריד. בו השיח הכלכלי לא יישאר בכיסם ופיהם של ה"מומחים", כי האישי הוא הפוליטי.
ההתקפלות של רשתות הענק מוכיחה את האמת הפשוטה שכוחנו גדול לאין שיעור מכל מה שהעזנו לדמיין. כמו הפיל שנותר קשור באותו החבל שקשר אותו מלידתו, בלי לדעת שכעת כוחו גדול כל כך, כך גם הציבור הישראלי מתעורר, הופך את השולחן ודורש סדר: שליחי ציבור למען הציבור. מדינה של מופת וצדק, ללא מקום לקפיטליזם חזירי. אנושיות ורווחה ולא הפרטה.
ואם אחרי כל הדיבורים על ה"דעיכה" של המחאה, איום קטן בפייסבוק מקפל רשתות ענק, שעד לפני חודשיים כרענו ברך לפניהן, מה אם באמת יגיעו מאות אלפים ל"צעדת המיליון" במוצ"ש? בואו ננסה ונגלה.