ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה. ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו. ויאמר ה' אל קין: אי הבל אחיך? ויאמר: לא ידעתי. השומר אחי אנוכי? ויאמר: מה עשית?! קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה.
למן רצח האחים הראשון ועד לשפיכות הדמים האחרונה, מהדהדת צעקת הקב"ה אל הרוצח: "מה עשית? קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה!". זעקה וגערה זו מסוגלים לשמוע היום, לצערנו, רק בני אדם שעוד לא קהה ליבם מול המראות השכיחים כל כך. להזדעזע מחויבים כל בני האדם שלא איבדו את צלמם, כאלו שמפצעיהם של אחיהם שותת גם דמם שלהם.
בסיפור המקראי נחרד אלוהים בעצמו מן הרצח הנפשע. אך מעניין שהתורה לא מספרת דבר וחצי דבר על תגובת הסביבה האנושית לרצח. אף מילה על תגובת אדם וחווה, הוריהם של קין והבל. זהו האתגר האנושי – להשלים את הפער הזה. זהו האתגר הישראלי יהודי של יום הזיכרון לרצח רבין - להגיב.
וויליאם בלייק נענה לאתגר. הוא צייר את "אדם וחווה מוצאים את גופת הבל" בו נראית חווה גוהרת על בנה המת ביגון, אולי בייאוש. אדם בוהה לכוונו של קין, המום מן האסון שארע. קין, הרוצח, אוחז את ראשו בידיו ומבט של פלצות בפניו. רק כעת הבין מה שעולל, רק כעת הבין את גודל הטרגדיה שהמיט על משפחתו, על אחיו, על האנושות ועל עצמו.
כמעט שאין משפחה שאין בה קנאות, חילוקי דעות, יריבויות אידיאולוגיות, רגשות תחרות, רגשות קיפוח, חששות הדדיים ועוד ועוד. כמעט לכל סכסוך בעולם אחראים כל הצדדים המעורבים בו. אך ארור שופך הדם, ארור הנוקט באלימות שלא לשם הגנה עצמית, ארורה האדמה עליה מתרחשות רציחות, ארורה באותה קללה נושנה שמבראשית.
בשעה שכיהן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל כרב ראשי לישראל, הוא טען בלהט לחפותם של חברי "ברית הבריונים" שנחשדו ברצח ארלוזורוב, משום שלא האמין שיהודי מסוגל לשפוך דמו של יהודי. הרב קוק טעה. אדם מתועב, זרע קין, רצח את ראש הממשלה בקהל עצום, ללא בושה. נראה שעד היום עדיין לא הפנים הרוצח את הצו האלוהי הקדוש לכל בן תרבות, עדיין מחייך הרוצח בשטניות מול הצעקה האלוהית: "מה עשית? קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה".
אלוהים לא יורד יותר להתנקם ברשע. אנחנו צריכים להתמודד עם אסונותינו. עלינו מוטלת החובה למנוע את האסון המשפחתי, את האסון הלאומי הבא. לשם כך אנחנו צריכים לפעול בשני מסלולים מקבילים בבחינת "סור מרע ועשה טוב". מצד אחד עלינו להוקיע את קין: על חברת הרוב מוטלת החובה להציב את הגבולות המוסריים האדומים. כך, עלינו למנוע פגיעה בחפים מפשע. עלינו להגן על אזרחי מדינת ישראל מפני טרור – ללא היסוס וללא חשש (גם זה חלק בלתי נפרד ממורשת רבין), בד בבד עלינו להתייצב שכם אחד נגד עבריינות אידיאולוגית. עלינו לעצור פעולות "תג מחיר" למיניהן בכוח. מצד שני, עלינו להגביר אחדות ואהבה, לרסן את הקנאה והקנאות, להיכנס לטיפול משפחתי ממנו תצא החברה הישראלית אחראית יותר וסולידרית יותר.
יום הזיכרון הלאומי לזכר יצחק רבין עשוי להיות יום של התחפרות בעמדות הקוטביות, יום של העמקת השסעים הקורעים את המשפחה הישראלית. יום הזיכרון לזכר יצחק רבין יכול להיות יום של היכרות והידברות, של הפגנת אחווה ושל ריפוי השסעים. לכידות משפחתית לא נבחנת בהסכמה על אמונות ודעות ואפילו לא על אורחות חיים. אדרבה, היא נבחנת ביכולת סימון גבולות המותר והאסור וההכלה של בני המשפחה. החברה הישראלית צריכה לסמן היטב את גבולות המשחק וללמוד להכיל את בני המשפחה השונים.
שרגא בר און הוא עמית מחקר במכון שלום הרטמן בירושלים