אתמול בצהריים, בזמן ששוחחתי עם תלמידי כיתת י"ב על חשיבות ההצבעה בבחירות, קיבלתי SMS מקרובת משפחה: "הי שירושק'ה, אנחנו מגיעים לתל אביב ורצינו המלצה לעסקית – באיזו מסעדה כדאי לנו לבחור?? תעני דחוף!".
שפשפתי את עיני, נדהמת מצירוף המקרים. אבל אולי בעצם לא מדובר בצירוף מקרים, אלא בעיניים שנפקחו. בחודשים האחרונים, מאז שהתחלתי לעבוד על קמפיין "תבחרו! או שיבחרו בשבילכם" ביחד עם שותפיי רגב קונטס ורועי נוימן במטרה להעלות את אחוז ההצבעה בבחירות, אני רואה הרבה יותר בבירור את הבחירות הקטנות של החיים שאנחנו עושים. חברה שמתלבטת שעות איזו חולצה ללבוש, נהג מונית שמתלבט אם לנסוע דרך הפקקים באיילון או בנמיר, בחור בסופר שבודק איזה לחם הכי טרי, בוחר אחד, ומיד מחליף אותו באחר, מישהי בפייסבוק ששואלת האם כדאי לנסוע לבולגריה או לפורטוגל, אבא שמתייסר באיזה גוון לצבוע את הקיר, זמן יקר של כל אחד מאיתנו שמוקדש להחלטות, לבחירות. לצידן מופיע כל הזמן תמרור אדום שכתוב עליו 36%.
למה 36%? כי זה אחוז האנשים שבחרו בבחירות האחרונות לשבת בבית, להסתובב בקניון, לשבת במסעדה, בחרו לעשות הכל חוץ מלבחור. כי בעוד שכולנו משקיעים כל כך הרבה זמן ואנרגיות באינספור החלטות שנקרות בדרכינו – את הבחירה על עתיד חיינו – כמה מיסים נשלם? האם יבנו עוד התנחלויות? באיזו מערכת חינוך הילדים שלנו ילמדו? כמה יעלה שכר הדירה שלנו? האם תהיה תחבורה ציבורית בשבת? האם נתקוף באיראן לבד? כמה אחיות יהיו לטפל בנו כשנהיה חולים? למעלה משליש מאיתנו בחרנו להשאיר למישהו אחר.
המפלגה על הסוס הלבן
אבל באמת שלא צריך ללכת כל כך רחוק – מספיק לראות מה קורה כאשר בבני ברק הצביעו בבחירות האחרונות 73% מהתושבים, ובתל אביב רק 58%. או דוגמה אחרת: שבהתנחלות אלקנה הצביעו 83% מהתושבים ובבירת הנגב באר שבע 53% בלבד. פלא שרוב הציבור הישראלי חש שקבוצות סקטוריאליות מנהלות את המדינה? בצדק, כי הן דואגות לבחור בה.
ואם הסיבה הזאת לא מספקת אותכם, תחשבו על כל מיליוני האנשים שנאבקו לאורך אלפי שנים מסביב לעולם על הזכות להצביע – יהודים, שחורים, נשים, עניים, שסיכנו את חייהם ונלחמו על נפשם למען הזכות הבסיסית הזאת להכריע את גורלם. ועתה – לא רק שהזכות הזאת מתאפשרת לכולנו, אנחנו מקבלים גם יום חופש בשבילה, הכל בשביל שפעם ב-4 שנים (או קצת פחות במקרה של ישראל), נקדיש רבע שעה מחיינו לא לבחירה של מסעדה, חולצה או לחם, אלא לבחירה על עתיד המדינה שלנו.
אז תבחרו מה שאתם רוצים, תבחרו בדבר הכי קרוב אליכם, ברור שאין מפלגה מושלמת (כמו שאין חולצה מושלמת, מסעדה מושלמת, או אנשים מושלמים),אבל אל תחכו למפלגה על הסוס הלבן, אל תחכו בכלל, תבחרו בדבר שהכי קרוב אליכם, כי כך או כך, בסוף ישבו שם בכנסת 120 אנשים, אל תתנו למישהו אחר לבחור אותם בשבילכם.
וטיזר קטן: רגע לפני שהקלפיות נסגרות, תנו לי כבר לגלות לכם מדגם ראשוני, מדגם מי המפלגה הגדולה בישראל?
בזמן שיהדות התורה מנסה לקחת מנדטים מש"ס, שמנסה לקחת קולות מבנט, שנלחם לקחת קולות מהליכוד שנלחם לקחת קולות מציפי, שנלחמת לקחת קולות מיאיר, שמנסה לקחת קולות משלי, שנלחמת לקחת קולות ממרצ, שמנסה לקחת קולות מארץחדשה, שמנסה לקחת קולות מחד"ש, שמנסה לקחת קולות מדע"ם - ובזמן שהגושים נלחמים על כל מנדט לכאן ולכאן, המפלגה הגדולה בישראל, המפלגה היחידה שמגיעה ל-40 מנדטים, זאת שיכלה להרכיב את הקואליציה היא "מפלגת הלא מצביעים". בשעות שנותרו עד לסגירת הקלפיות, תתקשרו לחברים, תדברו עם נהג המונית, תעצרו לשוחח עם מי שעומד מולכם במכולת ותדאגו שהפעם - כולן מצביעות, הפעם כולם מצביעים!