בנימין נתניהו מאד לא מרוצה מכך שהחרדים עניים. עובדה, בשבוע שעבר אמר ש"אם מנכים את הערבים והחרדים ממדדי האי-שוויון – אנחנו נמצאים במצב מצוין בלעדיהם". ראש הממשלה טועה ומטעה. גם בלא אוכלוסיות אלה, ישראל מובילה בממדי עוני ואי שוויון בקרב המדינות המפותחות. אולי צריך להציע לנתניהו לסלק את העדה האתיופית, את הזקנים ואת האמהות החד-הוריות. גם אלו אוכלוסיות שמקלקלות את הסטטיסטיקה שלו, אבל להן אין כוח פוליטי – שלא כמו לחרדים, למשל. לא יעזור לך, ביבי. הם כאן. הם פורים ורבים. צריך להתמודד עם הבעיות שמתעוררות כתוצאה מכך.
השבוע התפרסם מחקר של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, שלפיו במידה ולא יעלו שיעורי ההשתתפות של החרדים והערבים בכוח העבודה, תחול ירידה חדה בסך ההשתתפות של ישראלים בשוק העבודה. משמעות הדבר שיהיו פחות עובדים שיצטרכו לפרנס יותר אנשים שאינם עובדים, התוצר הלאומי יפחת וכך גם רמת החיים. לפי ניתוחי המחקר, המצב חמור במיוחד באוכלוסייה החרדית. עד היום היוו החרדים אחוזים בודדים מקרב הישראלים בגיל העבודה, אבל בעתיד הלא רחוק הם יהוו 20% מהאוכלוסייה בגיל העבודה. במידה ולא יחול גידול בשיעורם של אלה מקרבם שיוצאים לעבוד, המדינה תתקשה לשאת בעול פרנסתם.
מצפצפים על טרכטנברג
בשנים האחרונות המדינה דווקא פועלת לעידוד יצאתם של חרדים לעבודה, באמצעות צה"ל ותכניות הכשרה במימון ממשלתי שאותן מפעילים גופים כמו ג'וינט-ישראל. על רקע זה קשה לדעת אם לצחוק או לבכות לנוכח החלטתה האומללה של ועדת שרים לחקיקה לבטל את הדרישה שחרדים יעבדו כתנאי לקבלת תמיכה למימון מעונות יום לילדיהם. קודם לכן הוחלט לא להתנות הטבות בדיור לחרדים בעבודה, כל זאת למרות שהממשלה אימצה את מסקנות ועדת טרכטנברג להתנות הטבות בדיור, סבסוד מעונות וצהרונים בעבודת ההורים.
הפתרון בוודאי אינו בחנופה למפלגות החרדיות. הפתרון הוא בחינוך ובהכשרה מקצועית, כמו גם בתקווה שתוצאת הלוואי תהיה ירידה בפריון, כפי שקרה באוכלוסייה המוסלמית במהלך העשורים האחרונים, ככל שיותר ויותר נשים יצאו ללמוד.
להגביל את התקצוב לתלמידי הישיבות
לפני שבועות אחדים הזדמנתי למפגש עם חיילים חרדים המשרתים כתכנתים בחיל האוויר. בלטה חדוות עשייתם של החיילים, כמו גם שביעות הרצון של מפקדיהם הלא-חרדים. בסך הכל התקבלה תמונה של איזון – הצבא מגייס כוח אדם איכותי למקצועות טכנולוגיים, ואילו החרדים רוכשים מקצוע שיאפשר לפרנס את המשפחות שלהם באזרחות.
אחד החיילים סיפר כי כאשר החליט לפרנס את עצמו ואת שני ילדיו, חשב שיצטרך לעבוד כשליח במרכול, הואיל ולא ידע אנגלית, מתמטיקה או כל מקצוע אחר. במקרה שמע מחבר על תכנית שירות לחרדים (שח"ר), עבר בחינות והתקבל. בצבא למד אנגלית ומתמטיקה ותכנות. הוריו, כך סיפר, התקשו לקבל את החלטתו. "היום אני מאמין שהם מבינים שטוב לי, אבל קשה להם להגיד את זה", סיפר והביע תקווה שחלק מעשרת אחיו ילכו בעקבותיו.
צעירים אלה הם חלוצים בקהילותיהם. חלקם עדיין מחליפים את מדיהם הצבאיים במדיהם האזרחיים לפני שהם נכנסים ליישוב מגוריהם, אבל עם הגידול במספרם, יותר ויותר מרגישים נוח להגיע הביתה בחאקי. "בפעם הראשונה שהבת הקטנה שלי ראתה אותי במדים, היא התחבאה מאחורי אמא שלה. היא רגילה לראות את אבא בשחור-לבן", סיפר אחד החיילים.
בינתיים מדובר בטיפה בים – כאלפיים חיילים – והאוצר אינו שש להגדיל את המספר בשל העלות הכבדה של התכנית שבמסגרתה מקבלים החיילים שכר בגובה שכר מינימום כדי לפרנס את משפחותיהם. ניתן לטעון נגד התכנית שהיא יקרה, שהיא מפלה לרעה אוכלוסיות אחרות שגם היו רוצות לרכוש מקצוע בצבא, אבל אין ספק שזו הדרך הנכונה כדי להגדיל את השתתפותם של החרדים בכוח העבודה ולצמצם את ממדי העוני במדינה.
הממשלה צריכה לקבל סדרת החלטות ולעמוד בהן בנחישות – מוסד שאינו מלמד מקצועות ליבה לא יקבל תמיכה, מספר תלמידי הישיבות שמקבלים תקצוב ממשלתי יוגבל, הטבות דיור יותנו בעבודה או בהכשרה מקצועית (למעט דיור סוציאלי למשפחות במצוקה קשה), התקציב הממשלתי להכשרה מקצועית לחרדים יוגדל מאד.
אף אחד לא עושה טובה לחרדים בכך שהוא מאפשר להם להשתמט מעבודה. לצד התלמידים החכמים, כלואים בישיבות עשרות אלפי תלמידים בינוניים ומטה שמבזבזים את חייהם. הרבנים שמחזיקים אותם שם בניגוד לרצונם דנים אותם ואת משפחותיהם לעוני מרוד. אסור לתת יד לפשע.