אני מכיר את בובספוג המרובע כבר חמש שנים. אהבתי אותו מהרגע הראשון. בובספוג הוא עובד המטבח ב"סרטן הפריך". פועל ייצור. מטגן קציצות סרטן בסרט נע. יכול להיות שנדמה לכם שזו עבודה משעממת מאוד, להפוך קציצות סרטן עם מרית ולתחוב אותן ללחמניות ולהשפריץ עליהן מיונז וקטשופ כל יום, כל היום. אבל בובספוג מאוד מאוד נהנה מעבודתו. הוא מעניקה לו סיפוק אינסופי. הוא תמיד שואף להשתפר ולהתפתח בה, ונענה בהתלהבות עצומה לכל אתגר שהיא מציבה בפניו.
ייאמר מיד, בובספוג אמנם איננו עובד קבלן אבל הוא בהחלט כוח עבודה דפוק. מר יוג'ין קראב, הבוס, דופק אותו בשיטתיות, מנצל בציניות את מסירותו המוחלטת של בובספוג לעבודתו, משלם לו שכר מאוד נמוך ומאוד לא הוגן, ודורש ממנו ללא הרף לבצע מטלות מופרכות בתובענותן. לבובספוג אין שום סיבה להיות מאושר ממצבו התעסוקתי. להיפך. יש לו סיבה להתפטר, לשאוף ליותר, או לשרוף את "הסרטן הפריך". אבל הוא מאושר. ואושרו הבלתי סביר מודגש באמצעות הנגדתו לאדישות ולניכור של עמיתו לעבודה, הקופאי סקווידוויד טנטקלס, שמזלזל במסירותו של בובספוג, מזלזל בעבודה ובלקוחות, ומבלה את זמנו בחלומות חסרי שחר על קריירה מצליחה כקומפוזיטור, שתעניק לו תהילה ועושר.
יובהר מיד, לסקווידוויד אין אפילו שמיעה מוזיקלית. הוא שוגה בשיגיונות. הוא לעולם לא יהיה שום דבר חוץ מקופאי ב"סרטן הפריך", אבל הוא מתעקש לא להבין את זה. ברור לגמרי שאם הוא יראה את המציאות כפי שהיא, הוא ישקע בדיכאון עמוק. אז הוא בורח אל האדישות והניכור והחלומות בהקיץ. ואילו לבובספוג אין סיכוי לעולם להיות משהו חוץ ממטגן קציצות סרטן דפוק. והוא מאושר מזה. הרבה יותר מאושר מרובנו.
חברו הטיפש פטריק סטאר מאושר לא פחות ממנו אבל זה בגלל שהוא טיפש, אוויל גמור, ולכן לא אכפת לו שהוא לא עושה כלום, ולעולם לא יעשה כלום, ושהוא מכוער. בובספוג מצליח להיות מאושר בלי להיות טיפש. להיפך. בובספוג פיקח למדי. יתרה מזאת, הוא גם רגיש מאוד. הוא איננו מנותק מרגשותיו. לעתים קרובות הוא פורץ בבכי. בריות פיקחיות ורגישות הן בדרך כלל לא מאושרות. הן מורכבות. אבל לבובספוג יש אידיאולוגיה של אושר. הוא מאושר כהשקפת עולם. הוא ילד בנשמתו. אל העבודה המשמימה ב"סרטן הפריך" הוא מתייחס כמשחק.
זורם איתך
בובספוג איננו טיפש. חבר הנפש שלו פטריק סטאר, כוכב הים השמן, הוא טיפש. בובספוג איננו נרקיסיסט יהיר. שכנו ועמיתו לעבודה סקווידוויד, התמנון ונגן הקלרניט, הוא נרקיסיסט יהיר. בובספוג איננו חמדן חומרני ותאב בצע. הבוס שלו מר קראב, שמגיש קציצות סרטן המופקות ממתכון סודי, הוא חמדן חומרני ותאב בצע. בובספוג איננו קנאי צר עין. אויבו של מר קראב, פלנקטון, אורגניזם בקטריאלי חד-עין בעל מזג תוקפני ונכלולי ובעליה של מסעדת "הדלי" הכושלת, הוא קנאי צר עין.
בובספוג איננו טיפוס עצמאי ורב תושייה. סנדי הסנאית, חברתו המדענית ששורדת היטב בקרקעית הים למרות שהיא יונק יבשתי נושם חמצן, היא טיפוס עצמאי ורב תושייה, ואפילו יודעת קראטה. בובספוג איננו בורגני שמקפיד על הסדר החברתי. גברת פאף, מנהלת בית הספר לנהיגה שבובספוג לומד בו, היא בורגנית שמקפידה על הסדר החברתי. בובספוג איננו יפה. לארי הלובסטר הרבה יותר יפה ממנו. בובספוג איננו היצור הנחות בעולם. גרי החילזון, חיית המחמד שלו, והמדוזות שבובספוג צד עם רשת פרפרים בשדה המדוזות, הם יצורים נחותים ממנו.
אז מה הוא כן? לפרקים דומה שבובספוג הוא מעין פו הדב. סוג של טאואיסט. אחד שיודע בטבעיות פשוט להיות וליהנות מעצם קיומו, לא שואף להגיע לשום מטרה אלא מרגיש סבבה פשוט לזרום בדרך, במסעו האישי חסר התכלית. זה משהו חיובי שאפשר ללמוד ממנו. אני כאמור באמת אוהב אותו. גם ילדיי אוהבים אותו. אני לא מכיר מישהו שמתוודע לבובספוג ולא אוהב אותו. איך אפשר לא לאהוב אותו.
אבל האמת היא שבובספוג איננו פו הדב. הוא לא טאואיסט וגם לא איזה זן בודהיסט. הוא דמות גלובלית מאוד, אהודה ונפוצה בתרבות הפופולארית שמפיצה, בסאב-טקסט שלה, מסר זוועתי: היו מאושרים גם כשהשיטה דופקת אתכם עד היסוד ומשפילה אתכם עד עפר, כי אין טעם להילחם בה, לא תוכלו לנצח. ולכן, הפיקו את המרב מתבוסתכם.
יש הרבה מאוד פרקים לסדרה "בובספוג". מאה ומשהו. ובזמן שאתם והילדים שלכם צוחקים ביחד עם בובספוג, וצחוקו של בובספוג מתגלגל ומדבק, והוא גם מרבה לפצוח בשירים עולצים וקליטים, לא יכול להיות שהמסר הזה לא מחלחל. עמוק. אז תיזהרו מבובספוג. הוא רק נראה תמים. אבל האמת היא שהוא עובד בשביל הרעים.