אנחנו עם מוזר. נדמה לי שברגע זה הרבה יותר ישראלים שנמצאים כרגע בארץ מודאגים מהחום והלחות, מאשר ממלחמה עם איראן. לתופעה הזו יכולים להיות הסברים רבים. השורה התחתונה היא שהחרדה והמתח והפחד נשארים בתקשורת. זר שינחת כאן לא יבחין בשום תכונה מיוחדת, שום סימנים לכוננות מלחמה. כאילו שכולם כאן יודעים שלא תהיה מלחמה. ברור שאם היא תפרוץ, היא לא תתקבל פה בשוויון נפש. כשהטילים ינחתו על ראשינו, תהיה היסטריה. כשמאות אנשים ייהרגו – אני? אחד מכם? – תהיה היסטריה. כשרחובות ערינו ייהפכו לעיי חורבות, תהיה היסטריה. כרגע אין. ממש אין.
אדישות, הדחקה, חוסן לאומי, השלמה עם הבלתי נמנע, פיכחון, טמטום, קשיי תפקוד מנטאליים בטמפרטורות של יולי-אוגוסט – תבחרו את ההסבר המועדף עליכם. זה לא משנה. כל ההסברים לא טובים באותה המידה. מדובר בהתנהגות מוזרה, בלשון המעטה, בלתי סבירה בעליל נוכח המצב. האם אנחנו מבינים כמה שזה מוזר?
כדי להמחיש את המוזרות של התנהגותנו, בואו נערוך ניסוי מחשבתי קטן. אנחנו יודעים שקיים סיכוי סביר שמתישהו בחודשים הקרובים תפרוץ מלחמה עם איראן, שתתפשט גם למלחמה עם החיזבאללה ועם חמאס. ואנחנו יודעים שההערכה השמרנית היא שבמלחמה הזו ימותו כמה מאות אזרחים ישראלים. כלומר, כמה מאות מאיתנו. נדמה לי שהמספר ששר הביטחון זורק לאוויר בניסיונות השכנוע שלו הוא 500. זה מספר עגול ויפה. נאמץ אותו לניסוי המחשבתי שלנו.
מה זה 500 אנשים מול 35 מעלות בצל?
שערו בנפשכם שביום ראשון בבוקר תקבלו טלפון, שבו תתבשרו כי ישראל סובלת מבעיה קשה של צפיפות אוכלוסין, שמאיימת על הקיום של כולנו. אם הבעיה לא תטופל ייהפכו נסיבות חיינו כאן לבלתי אפשריים, ומאות אלפים מאיתנו ימותו כתוצאה ממנה. אסור להזניח. אין אופציה לא לעשות כלום. חייבים לפעול. והפתרון שנבחר, בבחינת הרע במיעוטו, הוא דילול אוכלוסייה יזום. עדיין נעשים ניסיונות של הרגע האחרון למנוע את ההכרח שבביצוע הפתרון הזה. אבל הוחלט שיש צורך להתריע בפנינו שקיים סיכוי סביר שמתישהו במהלך החודשים הקרובים לא יהיה מנוס מביצוע פעולה של דילול אוכלוסין, שבמסגרתה ייהרגו 500 ישראלים. 500 מאיתנו. אולי אני ביניהם, אולי אתם. לא תינתן שום התרעה נוספת. יום בהיר אחד, בחודשים הקרובים, קיים סיכוי סביר שזה יקרה. 500 ישראלים יוצאו להורג.
כדי להבטיח שהדילול יתבצע באופן ההוגן ביותר ייבחרו הקרבנות לגמרי באקראי. לצורך העניין, הומצאה תוכנה שתגריל באופן אקראי לחלוטין 500 מאיתנו שייהרגו על המקום. באמצעות טיל אישי קטן שישוגר לעברם ויפוצץ אותם לרסיסים. יכול להיות שמדובר בכם, או בילדים שלכם, או בבני הזוג שלכם, בחבר נפש או בעמית לעבודה. 500. אין ברירה, כי זה או 500 עכשיו או כמה מאות אלפים בעוד כמה שנים. לא נותר לכם אלא לקוות שלא תהיו אחד מאותם 500. עמכם הסליחה. כאמור, לא תינתן כל התרעה נוספת. ושיהיה לכם המשך יום נעים.
איך תתייחסו להודעה כזו? בשוויון נפש? האם תמשכו בכתף ותמשיכו בשגרת יומכם, כאילו כלום? תדחיקו ותשכחו מזה? תגידו שסתם מנסים להפחיד אתכם ושלא יהיה להם האומץ לעשות את זה? תמשיכו לקטר על מזג האוויר? האם תשנו טוב בלילה? ובכן, יש להניח שאם אתם שפויים, התשובות הן לא ולא ולא ולא. מה פתאום.
אתם תשקעו בחרדה עמוקה. יהיה לכם קשה מאוד להירדם בלילה, בידיעה שאולי מחר תמותו. אתם תעשו הכול כדי להגן על ילדיכם. תשקלו ברצינות לברוח איתם לארץ אחרת, שבה אין בעיה של התפוצצות אוכלוסין, ואין צורך בנקיטת אמצעים כה דרמטיים לדילולה. מי שיכול, יבדוק אפשרות להשיג פרוטקציה. אם אפשר או צריך לשחד איזה פקיד בכיר, זה בדיוק מה שתעשו. אתם תזעקו, תפעלו, תתקוממו, ותדאגו. אתם תדברו רק על זה ותחשבו רק על זה. תביטו בדאגה לשמיים. תיחרדו מכל רעש קטן. תחפשו אותות. אם זר ינחת בארץ, הוא יבחין מיד בתכונה, בכוננות, במתח ובבהלה. הוא יבין שמשהו רע מאוד עומד לקרות כאן.
קשה לי להניח שלניסוי המחשבתי הזה יכולות להיות תוצאות אחרות. אלה המסקנות המתבקשות. כך יהיה הכי טבעי והגיוני לנהוג במקרה כזה. וזה מאיר את התנהגותנו בימים אלה, נוכח המלחמה הממשמשת עם איראן, באור מוזר עוד יותר. לכן, לסיום, אני מציע עוד ניסוי קטן: שכל טוקבקיסט יכתוב בטוקבק שלו לטקסט הזה הסבר הגיוני, לדעתו, להתנהגות שלנו בקיץ הזה, שהוא אכן, אין טעם להתכחש, חם ודביק במיוחד.