מכירים את הסיפור על ההוא שהיה לו מפעל למזון כלבים? באמת עשה הכל נכון. הביא את המכונות הכי חדישות, התהליכים הכי משוכללים, חומרים סוג א', השיווק הכי מקצועי, ובכל זאת המפעל רק מפסיד ומפסיד. מה שלא מנסים לשפר לא עובד. בסוף הוא מכנס ישיבת חירום ודורש לדעת מה הקטע. כולם שותקים, עד שאיזה מנהל זוטר אומר "אתה צודק, באמת הכל הכי מקצועי ומתקדם וזה, אבל זה לא פותר את הבעיה הבסיסית: הכלבים לא רוצים לאכול את הדרעק שלנו".
זו הדילמה בה נתקל סוכן המכירות של מדינת ישראל לשוק מספר 1 שלה, הלא הוא שגרירנו בארה"ב מייקל אורן. אורן רואיין השבוע לתוכנית התחקירים היוקרתית "60 דקות", לכתבה שעסקה במספרם המתמעט של הנוצרים בארץ הקודש. המראיין הוותיק בוב סיימון הציג את העדויות המוכרות לעייפה על נישול, והצרת תחומי מחיה, ובית שיום אחד התעורר למצוא את עצמו מוקף משלושת עבריו בחומת ענק במרחק מטרים ספורים ומגדל שמירה מאיים אפוף תיל עוד כמה מטרים הלאה. מסיבות אלה, הסביר סיימון, הערבים הנוצרים עוזבים את ארץ הקודש במספרים גדלים והולכים, עד שקיומן של קהילות ירושלים ובית לחם בסכנה ממשית.
חשוב להבין – לא מדובר בעוד כתבת "אוי, הכיבוש". ארה"ב היא מדינה שלרוב תושביה תודעה נוצרית חזקה, והיא גם אחד המקורות העיקריים של תמיכת דעת קהל בישראל. בעולם הנוצרי, ובאופן מובהק בארה"ב, המחשבה שערים הקדושות לנצרות לא רק שאינן בשליטה נוצרית אלא גם לא חיים בהן נוצרים כי רע להם מדי שם, היא קשה לעיכול.
ישראל מתעקשת שהיא דמוקרטיה תוססת ופלורליסטית, שבה הערבים אזרחי המדינה משגשגים, אתה יכול להיות נוצרי בבטחה, לא ישרפו לך כנסיות כמו במצרים ולא יאסרו עליך להקים אחת כמו בסעודיה. נכון, הרדיפה אצלנו אינה כמו במקומות האלה, וגם נכון מה שאמר בכתבה "מבעלי הטורים המוערכים ביותר" (נגיד...) ארי שביט, שישראל לא מתנכלת לנוצרים בגלל שהם נוצרים. מה שהוא נמנע מלומר במפורש הוא שישראל מתנכלת לנוצרים בתחומי שליטתה בגלל שהם ערבים.
הטקטיקה הדיפלומטית של ישראל – תגובת יתר היסטרית
אבל לא זה הסיפור. בתחקיר עצמו עוד עמד אורן בכבוד כלשהו; למרות שהיה ברור שהוא לובש את המסכה האטומה של דובר הצד שיש לו מה להסתיר, הוא עשה את זה חלק ומקצועי למדי. סיימון שאל בנימוס שאלות פשוטות אך מביכות, אבל כדי להסיר כל ספק בנוגע למצב החליט אורן לנקוט בסגנון הדיפלומטי הרווח בישראל לאחרונה – תגובת יתר היסטרית.
בלא לדעת בדיוק מה יהיה בתחקיר מעבר למה ששאלו אותו (וקצת חומר רקע שאני בטוח שהוא ביקש וקיבל טרם הריאיון), החליט אורן – בצדק מבחינת ה"לקוח" שלו כיחצ"ן – שכל עיון בסוגיה הזו רק יוציא את ישראל רע. הוא החליט להקדים תרופה למכה, התקשר לנשיא CBS ג'ף פייג'ר וביקש להוקיע את התחקיר (אותו, שוב, טרם ראה) כ"עבודת גרזן", מונח אמריקאי לפרסום שכל מטרתו הוא השחרת נשוא הידיעה. בקיצור, השגריר שלנו דרש מנשיא חברת חדשות מובילה בארה"ב שיגנוז תחקיר אותו טרם ראה.
בניגוד לפעמים כה רבות בעבר, הפעם מעוזי תקשורת ההמונים האמריקאית לא התקפלו בפני בעלי הברית (או הבעלים? לפעמים קשה להבחין). לא זו בלבד שהתחקיר שודר, אלא שהשגריר אורן הוזמן אחר כבוד לסיבוב נוסף בכיסא מול סיימון כדי להסביר מה הסרט שלו. סיימון אמר לאורן (ויש סיכוי שהוא שיקר קצת בשביל הרושם) ש"מעולם לא נתקל במצב שבו אנשים דורשים להוריד תחקיר שעוד לא ראו"; על כך השיב אורן בזחיחות "טוב, בוב, לכל דבר יש פעם ראשונה".
אורן הגיב לכל הסוגיה כמו יחצ"ן שיודע שהולך להתפרסם משהו שטוב לא ייצא ללקוח ממנו, פשוט כי העובדות נוטות לרעתו. אבל האמריקאים (האומה עם 4% מאוכלוסיית העולם, 23% מכלכלת העולם ו-50% מכלל עורכי הדין בעולם) מכירים את הדינמיקה הזו היטב. אורן יכול היה להמתין לשידור ולסדר שיעלו אותו לתגובה בסוף התחקיר. היו נותנים לו בלי בעיה ובלי להרים עפעף. אבל כשמיהר לנסות לסכל שידור תחקיר אותו כלל לא ראה, הוא הבהיר לצופים, הרבה יותר מאשר התחקיר עצמו, שלמישהו יש פה משהו להסתיר – והפעם זה משהו שאמריקאים לא יסתמו עליו את הפה.
תודה לשגריר אורן שסייע להסיר עוד נדבך מחומת הגיבוי ההרסנית של ישראל.