בערך שנתיים לפני הפרידה, ראיינתי את יהודה לוי. הוא היה חתיך וחמוד, וכשדיברנו על כל מיני תפקידים שעשה על המסך הקטן, הוא הודיע שעם כל הכבוד לטלנובלות, החיים הזויים הרבה יותר. "אני מכיר סיפורי אהבה מתוסבכים יותר מטלנובלות - בגידות, עניינים, לכל אחד יש את הסרטים שלו", הוא אמר.
באמצע הראיון היא התקשרה. "היי חתיכה", הוא ענה לה בחיוך שנראה לי קצת נרגש. התפעלתי: שיואו, איזה מדהים זה שאחרי כל השנים ביחד הוא עדיין נראה מאוהב כמו ילד!
בהמשך, כשאמרו לי שיש לו איזה סיפור עם נינט אבל עדיין אי אפשר לפרסם כי אין הוכחות, הבנתי ש: 1. החיים אכן הזויים יותר מכל טלנובלה. 2. אף אחד לא יכול לדעת מה באמת קורה בין בני זוג. 3. אנחנו נרעשים מזוגות שנפרדים, בזמן שמי שצריכים להסעיר אותנו – אלה הזוגות שמצליחים להישאר ביחד.
החיים זה לא קומוניקט
אכן, רק אייטם אחד יכול היה להאפיל על החתונה המלכותית של יהודה ונינט: הפרידה של יהודה ונינט.
קצת הצחיקה אותי ההודעה שהוציאו לעיתונות; "ההחלטה על הפרידה נעשתה במשותף, באהבה גדולה, בחברות ובהבנה". מוזר, אני תמיד נפרדתי בזרות ובטינה.
כמו כן, "התקופה הקרובה תהיה לא קלה עבורנו, אנא אפשרו לנו לשמור על פרטיותנו, תודה על ההבנה"; אהממ, סליחה, להיות מפורסם זה לא רק הנחות סלב, קמפיינים ומשכורת טאלנט: רציתם חשיפה, קבלו גם את הצדדים הפחות נוחים שלה, תודה על ההבנה.
טוקבקיסטים עילאיים ומתנשאים ודאי יתהו: את מי מעניינת הפרידה של יהודה ונינט? ובכן, אם הגעתם לעמוד הזה סימן שגם אתכם היא קצת מעניינת, נכון? אבל מעבר לסקרנות הטבעית ולסערה סביב המותג שהלך לעולמו, אני מודה שקשה לי להישאר אדישה לפרידות באופן כללי.
בתקופה האחרונה זוגות ותיקים סביבי פשוט מתים כמו זבובים, ובכל פעם שאני שומעת על עוד חבילה שהתפרקה - אני עורכת ספירת מלאי מחודשת; כמה הלכו, כמה נשארו, ומה יהיה עם כל הצער הזה.
בהתחלה לא הבנתי מה פשר מכת הפרידות; אולי אנשים נפרדים היום יותר מבעבר? או שעד עכשיו פשוט לא שמתי לב? אחר כך קלטתי: הכל עניין של גיל. כשאת בת עשרים פלוס כולם סביבך פוצחים בזוגיות, כשאת בת שלושים פלוס – הם מתחילים לפרק אותה.
וכך אני שומעת על החברה שהפכה לגרושה פלוס שלושה, ורואה את חבר הפייסבוק החמוד מעלה תמונות של חדר מקסים שעיצב לבנו בדירה החדשה, ומקשיבה לשכנה שמספרת שהיא נמצאת עכשיו בהליכים - לא בדיוק בהבנה, לא בדיוק בחברות, אבל אתם יודעים איך זה - החיים זה לא קומוניקט.
ויש לי איזו צביטה בלב על כל הסופים האלה, על האווירה הזאת של סוף מסלול קולקטיבי. אבל מצד שני אני אומרת - אם כבר לסיים פרק א', עדיף ככה; עם חתונה ברזומה, פלוס ילד או שניים. אחרי הכל, למה להתחיל פרק ב' ממש מההתחלה, אם אפשר מהאמצע?
עליתם על הרכבת, תרדו בתחנה
מה שמצחיק, שבדרך כלל הביקורת שלי היא דווקא על אלה שמקימים משפחה מהר מדי. במקום שממנו אני באה, לא מעט זוגות מתחתנים אחרי היכרות קצרה בלבד, על כן תמיד תהיתי: איך אנשים מסוגלים להתחתן אחרי שלושה חודשי היכרות? ואז צ'יק צ'ק ילד? ועוד אחד?
אבל זוג אוהבים רגיל, בוגר ויציב - למה שיהיה מעוניין לגור יחד במשך שנים בלי חתונה וילדים? מה הקטע, לעלות על הרכבת בלי לרדת בשום תחנה? אנשים נוסעים ונוסעים, אבל לאן?
אז בסדר, ברור שכשאפשר לחלוק דירה בלי להתחתן, אין מה למהר. אבל זוגות שחיים יחד במשך כמעט עשור ואז נפרדים בגיל שלושים פלוס - הם בעיניי החמצה ענקית. הם פשוט החליטו שלא להחליט, ולא שמו לב שמנקודה מסוימת, הקשר שלהם נלעס כמו מסטיק שנגמר לו הטעם.
זה לא מקרי שהרבה זוגות מתפצלים בגיל מאוחר יחסית, אחרי שנים של חברות; מערכת יחסים היא דבר חי ודינאמי, ברגע שנתקעים בשלב המגורים המשותפים למשך זמן רב מדי – הקשר, ובכן, נתקע. אהבה גדולה ובשלה צריכה להוביל להקמת משפחה, נקודה.
תשאלו: אם כבר להיפרד, האם לא עדיף בלי ילדים? אבל מי מבטיח לכם שהקשר הבא יימשך לנצח? גם ככה לפי הסטטיסטיקה זוגות רבים ייפרדו בסופו של דבר; לפחות תממשו את הזוגיות בשנים שבהן היא חזקה ויציבה. אני חוזרת: חזקה ויציבה. בשום אופן אין טעם להתמסד ולהביא ילדים לקשר צולע; אם זה רע - תיפרדו. אבל אם זה טוב - למה אתם מחכים? אתם בני שלוש או בני שלושים?
מה אנחנו יודעים זה על זה?
אומרים שהפרידה של יהודה ונינט היא יום חג לכתבי הרכילות. משעשע. מדובר הרי ביום שחור לעיתונות הצהובה בארץ; גם החרוצים שבכתבים לא ידעו דבר וחצי דבר על הפרידה, עד להודעה של הסוכנת - זאת בניגוד לימים ההם של תחילת הקשר, אז הסוכנת היא שלמדה עליו מהכתבים.
מסתבר שככל שיש יותר ויותר ערוצי תקשורת ורשתות חברתיות, ככה אנחנו יודעים זה על זה פחות ופחות. ומה הפלא, אם היום הפייסבוק משמש לכולנו מקור מידע עיקרי, ושם כולם משתפים רק את הצדדים היפים של החיים? עד שאת קולטת שחברתך העיפה מהפרופיל את כל התמונות של הבחור שלה, וחוטפת הלם: מה? היא כבר לא in a relationship?
עוד לא קרה שזוג שאני מכירה נפרד, וראיתי את זה מגיע. כל פעם אני המומה מחדש, לא מעכלת, בשוק מוחלט. אולי הגיע הזמן להיות קצת פחות המומים. להפנים שביותר מדי מקרים, מערכות יחסים לא נמשכות לנצח. ולכן, אם אתם בסוף שנות העשרים לחייכם, אוהבים ומתאימים ובעלי קילומטראז' מכובד יחד - כדאי להתקדם ולהקים משפחה. אנחנו לא נעשים צעירים יותר. והשנים חולפות.