בס"ד

אני עומדת בפני משימה לא קלה. העיניים של 30 תלמידי ח' מכיתת החינוך שלי ברמת השרון נשואות אליי, בצפייה וכמיהה, שאמצא מילים מדויקות לספר להם על עולמנו. היום אני מונחת במקום שחותר לאמת מיטיבה, לא שורפת, ולכן אני יודעת יותר כמדומני, על המושג שנקרא אמת. ניסיתי להסביר להם שנתונים לא עושים את האדם, או לפחות לא בהכרח לאדם מאושר.

דוגמא קלסית היא סיון אברהמי מ"האח הגדול". כשהיא נכנסה לבית היא נראתה כמו תמצית השלמות - הרגליים הלא נגמרות, העיניים הבהירות וציון הפסיכומטרי המופרז. אפילו חתיך הבית "התאהב" בה (ככה אוהבים?! טוב נו, זה כבר לבלוג אחר). אך לאורך התנהגותה ובחירותיה בתכנית, ולא חלילה ממקום של שפיטה/ביקורת, מהר מאד הבנו שהיא רחוקה מלהיות מאושרת.

בעצם אנו לא יודעים מאום על מה הוא האושר המוחלט. מה עין בלתי מזוינת כבר יודעת באמת על האמת? ומי הוא השמח בחלקו? זה שיוצא מרכב ה"פורשה" או זה שמחזיק ב"סובארו" ישנה?

אנו נכנסים לחדר ומיד עסוקים בלירות חצים על מי שנראה לנו המוצלח ביותר, כדי להנחית אותו ובכך להעצים אותנו. לו היינו מבינים שאנו לא בני-השוואה לאף אחד, ושאין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה, היינו מתהדרים בנתונים שלנו בלבד. היינו מקיפים עצמנו בהכי טובים ללא חשש, כי אנו עצמנו היינו מרגישים כאלה. תקשיבו למילות השיר, אולי אם נחזור למקורות לתמימות ולפשטות, ננצח את הרע שבנו והפוך לטוב גמור.

לרפואת הגוף והנפש השלמה של הרב רפאל (בן חיה) הלפרין, בעל רשת האופטיקה "הלפרין"

>> לפוסט הקודם שלי: בלונדינית, יפה ודתייה? אין מצב
>> מעיין חודדה: אני בהלם שסיון שכבה עם עמיר