יש לי וידוי: תמיד נהניתי מהמחשבה שאני סוג של הנסיכה על האפונה. אז כשנסענו לשבת במדבר עם הרב שלי, להעביר שם סדנאות, התבודדויות, הרצאות ושיעורים, הבנתי שיש משהו שמפריע לי, ברצון שלי לנסוע. אחרי אומן אתה מבין שכמעט כל דבר הוא פריבילגיה, גם הכרית.

אני מרגישה שאני מערבת בין הקדושה לטומאה, בגלל שהשיעורים שלנו לא בהפרדה מלאה. מבלבלת אותי הכמיהה למצוא את האיש שאיתו אעשה תשובה מלאה. הבחור שסיפרתי עליו לפני כמה שבועות, אותו בחור שחיזר אחריי נמרצות במשך חודשיים, פתאום שם עיניו אחרי בת מלך אחרת שהגיעה לשיעורים. אבל השם יתברך עזר לי להתנקות. בהשגחה פרטית קיבלתי את השבת באהבה גדולה, שמתי את הכל בצד והתמקדתי בעיקר. זה צבט אבל ידעתי שאני אצליח להתרומם.

כשאשתו של הרב התחילה את השיעור, בשתיים לפנות בוקר, שאלתי אותה עד כמה זה עוזר להיות במקום של רצונות. מתי דורשים מאיתנו את המעשים. היא סיפרה שגם כשמשה ירד עם לוחות הברית, האמת האבסולוטית, וראה את בני ישראל סוגדים לעגל, הוא שבר אותם ועלה בחזרה. הוא הבין שחייבת להיות אמת שנוכל לעמוד בה, שנוכל להתפאר בה, שנביא את הרצון מהכח אל הפועל. בתוכנו יש את אותו הדבר. ככל שאנחנו רוצים להתקרב, יש בתוכנו את המרחיקים. אני צריכה להגיד לאמת הזו, זו שאומרת לי "את לא באמת רוצה להיות צדיקה, עזבי את החצאיות והשבת", שהיא לא האמת האמיתית.

בסופו של דבר נשארנו במדבר יום נוסף . ידיד טוב השמיע שיר של נשמה קרליבך, "יהי שלום", לפי פסוק מתהילים. זה עורר בי את הרצון לשוב למוזיקה. הקדוש ברוך הוא עורר בי מחדש בהשגחה פרטית מדויקת את האהבה הגדולה שלי למה שהוא נתן לי מלכתחילה - היכולת לשיר ולאהוב מבעד לשירה שלי. החלטתי להבדיל את עצמי עבורו גם בשירה, ולשיר בקדושה.

שנדע תמיד לשוב לעצמנו ולשוב למקום שעושה לנו טוב. שנהיה במקום של רצונות שהופכים למעשים טובים.

>> לפוסט הקודם שלי: יפה + חכמה = מאושרת?
>> מי מנסה לצנזר את האח הגדול?

כתובת למשלוח הודעות, שירים בקדושה ודברי תורה לאוריין: makorianreiss@gmail.com