בס"ד

אין תמונה
מי שחושב שזה שהוא לא מתרגש מפריצות מעיד על חוזק - טועה חמורות

בחודש שעבר, בחתונה לא בהפרדה של חברה, נשאלתי מדוע איני נכנסת לאולם החגיגה ומשתתפת במצווה לשמח חתן וכלה. בלי לשפוט, שכן גם אני הייתי בדיוק כזו בגלגול הקודם שלי, עניתי בתמימות שבפנים יש קהל של בחורים ובחורות בחוסר צניעות, הן בלבוש והן בהתנהלות, ושהמעמד לא שייך לחיי בלי נדר, ושהכלה מקבלת זאת בברכה ובהבנה מלאה. "הרי אתם, החרדים, כאלו גבוהים רוחנית ונאורים - אז איך זה שמחשוף קטן שובר אתכם? זה אמור לא להזיז לך כלל, לראות קצת בשר!" התעקשה אורחת שהכירה אותי מחיי (הריאליטי) הקודמים ועכשוויים (במאקו).

בשר. קונוטציה מחרידה שמתארת בדיוק את מה שהפכנו לייצג ביקום. עוד חתיכת בשר. היא כנראה שכחה שהבשר נברא בצלם אלוקים, והוא קדוש! בפרסומות, בסרטים, בקליפים, ה"צבעוניות" ממש נמשכת על הלשון ומפתה כמו שובל ריחני של עוגה חמה ומדושנת על אדן החלון. מקפיצות עיניים ולב ללא הודעה מוקדמת. בין אם הגברת מפרסמת מכונית, מעבד מזון, טיח לקירות או תפוח עץ עסיסי - כולן מבשרות את אותו הדבר: עירום הפך לדבר הזול ביותר בתבל. הן מבחינת בר-השגתו והן מבחינת שיווקו ככזה. כבר לא צריך סיבה או הסבר לשימוש בו. הכל בחוץ. הכל!

לא מפתיע שליידי גאגא נזקקת להשתמש בהופעותיה בתכנים פורנוגראפיים של ממש, ה' ירחם וישמור אותנו, מרוב שכבר הדמיון לא עולה על המציאות. פעם קריצה חיננית סטייל "רפי תרגש אותי! תחדש לי!" הספיקה. אבל עם האוכל בא התיאבון, אז מה הפלא שמנגד גיל החזרה בתשובה הולך ויורד? פני הדור כפני הגאגא?

קוראים לזה עייפות החומר. כשכבר לא נשאר בנס הנשגב וירא הזה שנקרא מגע, חיבור, אינטימיות ובכלל - אהבה, ערך, שלא נדבר על סוד, אנו זועקים למשמעות ותכלית. מי שחושב שזה שהוא לא מתרגש מפריצות מעיד על חוזק - טועה חמורות. נהפוך הוא! זה שחשוף כל יום ביומו לשמש, לא הרגיש בחסרונה ומתוך כך גם לא מעריכה, שכן היא זמינה ונגישה לו 24/7. להבדיל, עיניים עיוורות שנחשפות לאור יום אחרי שנים של עיוורון מוחלט, כמו נשרפות באש הלהבה עם בואו של הדיאלוג הראשון שלהן עם החמה.

הפכנו חלשים

דרוש חוזק פנימי אדיר כדי לסרב לשתף פעולה עם כל הזול הזה. צריך חוזק נפשי עצום כדי להסיט את המבט ולא להיכנע למציצנות. צריך חוזק על-אנושי כדי לא להישבר ולהיכנע לכל הזמנה לצפות בתמונה שמגלה הכל. צריך חוזק אמיתי כדי לצעוק די! אבל אנחנו הפכנו חלשים. שכחנו לדרוש עידון ורוך במראות עינינו. שנים על גבי שנים החלישו אותנו, עד שכבר אין בנו החוסן להגיד - עד כאן!

חרדי שעיניו מתורגלות לראות לא יותר מכף יד חשופה בשגרת חייו, מסתנוור ביתר קלות מאשר זה שמוקף ונחשף בכל אור לעור. עידון הנפש והנשמה היא תוצר ישיר מכך, ומקבילה לסכין שלא הושחזה שנים, בשונה מזו שזה עתה עברה תחת חדות להב זהה לה. שלא לדבר על ההתרגשות האמיתית שבכל גילוי. לכן הוא מקפיד ושומר עיניים.

בזכות ולא בחסד, אנו דור עם כתפיים רחבות. ה' זוקף אותנו לזכות עילאית מעצם הניסיונות הקשים שהוא מייצר עבורנו. מאמין שנצלח אותם. ניסיונות שגם ליצר-הרע היה קשה לשרוד אותם. בכל זאת, היהודיות הן הנשים היפות בתבל, בחוץ אבל בעיקר בפנים.

חטא הדעת של האדם הראשון טבוע בנו, וגם הוא היטיב להצטנע לכשהבין שבמערומיו. לכן יום כיפור, כשמו הוא. יום שמח שבו הקב"ה מכפר על עוונותינו. סולח, מוחל, מוחק, מטהר, מלבין, מקדש ומחדש אותנו, אם נעשה תשובה כנה ואמיתית. אני מוקירה לו יתברך על היופי שפיזר עלינו, ועל השכל להבין שכשמשהו מוחבא ומוסתר הוא נעלה הרבה יותר. אני מוקירה על היהדות שנותנת כלים מאוזנים להבדיל בין קודש וחול, ומזמינה אותנו להיות קדושים וראויים לדבוק אחד בשני במקום, בזמן ובדרך הישר.

שנבחר בחיים. בחיים ערכיים. שנכפר ונסלח גם לעצמינו ונחתם לטוב - אמן!

>> לפוסט הקודם: לרגל החג, הקב"ה מציע 95% הנחה
>> למה לא כל יום כיפור?

כתובת למשלוח הודעות, שירים בקדושה ודברי תורה לאוריין: makorianreiss@gmail.com

ראה נתתי לפניך היום: את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע.. ובחרת בחיים!