הייתי בחתונה של חברה. איתי בשולחן ישבה בת דודה של הכלה, יפהפיה, צנומה, בת 18, לבושה בשמלה שחורה מהממת, כזו שבעוונותיי פעם הייתי נהנית להשוויץ בה ובנשק שלי, שמוחבא בתוכה (או יותר נכון לא מוחבא). שיא הערב מתקרב, אנחנו על הרחבה, משמחים את הכלה. פתאום אותה ילדה מגיחה לרחבה - אבל בשמלה אחרת! היא החליפה לשמלת תחרה לבנה, קצרה קצרה קצרה, כזו שלא הייתה מביישת אף שמלת כלה מודרנית. כמובן שכל העיניים נמשכו אליה.

ניסיתי לדון אותה לכף זכות, כמו כל חוזר בתשובה שמנסה למצוא את הניצוץ האלוקי בכל נשמה טובה מסביב. מה גרם לה לקחת את המושכות ואת השליטה בעיניים של אנשים אחרים? גם אני פעם הייתי מסוגלת לעשות דבר דומה. אבל ביום החתונה של חברה את צריכה לתת לה לזהור, להיות נוצצת ולהרגיש ככה. זה לא משנה אם את בשמלה אדומה או במיני או במחשוף, הרעיון הוא להתבטל לרגע בשביל מישהו אחר.
אני מאחלת לנו שנדע לזהות את הנקודות האפורות בנו, כדי שנוכל להכניע אותם ולגרום למי שלידינו להיות מוארים.

>> לפוסט הקודם שלי: שביס או מחשוף?
>> לעמוד הראשי של הבלוג
>> לאוסף שמלות הכלה שלנו