בס"ד

כשחזרתי מאומן התחילו ליפול עליי כל מיני דברים שהצלחתי להבין על עצמי. אמרו לי שיש לי כנות יוצאת דופן כזו, שגורמת לאנשים לחשוב שאני הרבה יותר מזוייפת מאמיתית, כי אני מאוד חיצונית וקיצונית.
מישהו שאל אותי: "מאז שלקחת חצאית, לפני חצי שנה, לא לבשת מכנס?". ברור! מה, אני אחליף מכנס לחצאית באוטו? אני עושה קוויקי עם בן מלך שמחפש קדושה ואז עושה שלום לרב? יש פער מטורף בין המציאות לבין המציאות השקרית שאנחנו בונים.
שאלתי - כל פעם שאני נאבקת עם קריאת שמע אחרי שישנתי חצי שעה בלילה, ומתחרפנת מזה שברכות השחר שלי לא בכוונה מלאה, זה לא אצל כולם כאלה? אז צחקו עליי. כי בזמן שאני עשיתי וידוי, כולם כבר הלכו לישון. הבנתי שהקדוש ברוך הוא עושה עליי גלגלונים וסלטות בשמיים. זה בסדר, אני בתהליך.

זה לא חוכמה לשחק אותה שאת רוצה בית וילדים אבל להתלונן על בחור שסיננת חודשיים, ואז להתפלא שכשאת מגלה עניין ומראה מי את באמת הוא פתאום לא בעניין. ברור שלא בא לו - את כיסית על האמת! אבל מי שרוצה אותי באמת, גבר אמיתי, ירצה אותי גם אם אני לא קשוחה, קשה להשגה ומרוחקת, אלא להיפך - יעריך וירצה גם ובעיקר כשאני רכה, חמה ומעוניינת - בלי משחקים.
אני קיצונית. לא הלכתי מהמחשוף בהדרגה, ישר התכסיתי. לשים חצאית זה הכי קל, אבל הצניעות הפנימית, זה מה שקשה.

>> לפוסט הקודם שלי: אמרתי שאני דתייה, לא שאני מושלמת!
>> רסל: שונאים אותי כי עזבתי את הדת