בס"ד

אני בדרך כלל מצלמת את הבלוג הזה לפנות בוקר שבין רביעי לחמישי. יוצא שאני אחרי שלושה ימים רצופים של שיעורי תורה, וברביעי שיעור כפול, פלוס שיעור-חצות בארסוף, לחברות שרוצות חיזוק יותר "לייט". ואז יש לי ארבע וחצי דקות להבעיר בכם אש פנימית, לא חיצונית, שדרכה תצליחו להבין ולו קמצוץ ממה שעובר עליי בלימוד ממשך השבוע. זה תלוי מיליארדי פרמטרים - שיר ששמעתי, בגד שלבשתי או סתם משהו שנחרט לי במחברת. מילת הקסם שאני מנסה ליישם היא צמצום.

הרבה אנשים אומרים על התשובה "העיקר שאתה מאושר". זה הזוי. הקביעה המתנשאת, שמסתתרת בשאלה "עכשיו כשאת בתשובה, את מאושרת?", נובעת מבורות מהולה בדעה קדומה, שהושרשו בנו דרך תעמולות דמגוגיות, שעושות נזק כמעט בלתי הפיך לצורת חשיבתנו הפוסלת במומו את מי שנראה לנו ה"פוסל".

הדתי הזה שהמצאתם לעצמכם, הדמות הזו שכל כך נעים לכם לשנוא, היא קצוות של שוליים מעוותים וקיצונים, ואותה, את הדמות הזאת, גם אני שונאת.

מתישהו התירוצים נגמרים, ואז משתנה השאיפה: מאישה דוגמנית, בית עם בריכה ומרצדס קופה בחניה, ללהיות איש טוב יותר, צדיק, משה רבינו אם תרצו. מישהו ששואף לסרגל מידות, ערכים ומוסר גבוה ויציב. מישהו שלא צועק לשכנה למטה, פשוט כי הוא מבין שיותר חשוב החלק שרובנו פספסנו, החלק של ה-לא לצעוק.

שנדע רק שמחות לצד הקסאמים, הפיגוע בירושלים ופטירתה של דיים אליזבט טיילור.

גם אדל רוצה להבעיר... את הגשם:

>> לפוסט הקודם שלי: בדמעות שאת בוכה, אלוהים בוכה איתך
>> ומי יזכה בגמר האח הגדול?

כתובת למשלוח הודעות, שירים בקדושה ודברי תורה לאוריין: makorianreiss@gmail.com