חזרתי מאומן, מקום קברו של רבי נחמן, חולה וקצת עייפה. עכשיו אני צריכה להתמודד עם השאלה "איך היה לך באומן?". כאילו זה משהו שאפשר להסביר במילים, מה אתה קם ונוסע לרוסיה. זה הדגיש לי את העובדה שאני בתהליך של תשובה. זה אומר שאני צריכה לתת דין וחשבון למה אני רוצה להיות בן אדם יותר טוב, ואם אני רוצה להיות בן אדם יותר טוב, למה אני עוד לא שם.
למה אני צריכה את הזכוכית מגדלת הזו?

יש שיר בריפיט אצלי כבר כמעט שבוע:

שכשהלב נפתח מרגישים הכל בעוצמה הרבה יותר חזקה, ואז הכל כואב.

>> לפוסט הקודם שלי: תרחמו קצת על ליהיא
>> רסל דווקא מתרחקת מהאמונה