כל הרהור תשובה מקריאת טור זה מוקדש לרפואתו השלמה בגוף ונפש בריאים וחזקים של הרב היקר והאהוב בשמיים וארץ, חיים בן דבורה. שיתקבלו כל תפילותינו לטובה – אמן!

בס"ד

שמלה של לילך לוי (יח``צ: שלומי כץ)
להרגיש בת של מלך (שמלה של לילך לוי) | יח``צ: שלומי כץ

מקובל לחשוב שכל אישה אוהבת שופינג, ויהי מה. אבל ברגע שזה הופך לעבודה של ממש, זה מאבד מהפאן. כמו מגורי קבע בעיירת נופש קסומה, זה עלול להפוך במהרה לשגרה מתישה ולהשיל מהאפיל הטבעי שלו. מודה, לא האמנתי שזה יקרה לי, עד שזה התפרץ לי מהחלון.

מציאות של בת-סמינר חרדי היא שכל יומיים יש חתונה, בעזרת השם. קחו 200 בנות שמעשירות את הנשמה במצוות הכנסת כלה ומעמיקות את הקרע בארנק, חלקו אותן ב-365 ימות שנה לא מעוברת, הכפילו ב-1729 שניצלים שעפים באוויר האולמות עתירי הברכה ורוויי השמלות. מה קיבלתם? צרות של חרדית. צחוק בצד, זה הפך למרדף אחרי התפירה. לא תפירת שמלה, תפירת החורים בכיס.

כשהקב"ה יצר את חווה אמנו, הוא קלע לה צמות וצייר לה תכשיטים, כדי שתקבל את בעלה עטורה הוד והדר. אין מה לעשות, זה בגנים שלנו עוד מימי בראשית! אבוד מראש להוריד ת'ראש ולהתנצל על שאנחנו נשים. ועם זאת, מצאתי את עצמי אובדת עצות, איך למצוא מלתחה מתחלפת כמעט כל 48 שעות. עבור חוזרת בתשובה המסע מפרך שבעתיים, שכן נדרשת השלמת פערים של ארון גדוש שנים של פריצות.

להרגיש בת של מלך

למרות שתפיסת החיצוניות בעולם שחרד לדבר ד' שונה בתכלית מאשר בעולם שלא שומר תורה ומצוות (בעיקר בהתייחסות לבגד ובמשמעות שהוא נותן לאישה), הדבר בלתי נמנע. מצד הצניעות והיופי אנו אמונות על חזית מתוקתקת ומכובדת עד מאד, שקטה ומבקשת לפגוש בפעולה ההפוכה ממשיכת תשומת לב לא ראוי. המלבוש החומרי מפריד ומגונן על הרעיון הפנימי של גוף שנברא בצלם אלוקי. אין זה אומר שחשוב לי פחות להתחגג לפי המעמד, אבל המטרה בראש ובראשונה היא להרגיש ולעמוד בתואר "בתו של המלך" מכף רגל ועד ראש.

ומה אני אגיד לכם, זה קרה. מאסתי בקניות. מה זה מאסתי? קצה נפשי מחיפושים אחר שמלות, תכשיטים ועזרים. הותשתי. לא מהמדידות (בכל זאת, עשני כרצונו), אלא כלכלית.

לא מזמן, ירדתי מקו 402 שהוביל אותי מבנייני האומה עד לפקק של "קוקה קולה" בעיר הזוהר, בני-ברק. טיילתי לי ברחוב כהנמן, ומתוך קץ השיחה נדדו מחשבותיי ואיתן גם רגליי אל תוך רחוב בירנבוים, שכלל לא נכלל בתכנון. בתוך בית חמים, שאינו מסגיר מה שחבוי מבעד לכתליו, מצאתי את מבוקשי. אישה צעירה, אם ורעיה, מעצבת שמלות כלה וערב ותכשיטים, תופרת ומאפרת, והכל כמו לסינדרלה - ללילה בהשאלה. איזה מזל שיש מי ששומע ומגשים תפילה ומשאלה.

קוראים לה לילך לוי, והיא דיגמה אותי. מהסמקת המחמאה הראשונה ועד לנקישת העקבים האחרונה לפני קריאת שמע. הכל חיכה לי בתוך ארבע אמות, במחיר שווה ומשביע לכל חי רצון. איך לא חשבתי על זה קודם?! הארון לא מתמלא, הוספתי מצוות בל-תשחית והבנק חוסך מעצמו אין ספור סינונים מצידי. סוף כל סוף נשארתי רק עם עול מלכותו ולא עם עול כיסו. כיף כל פעם מחדש שהוא מזכיר לי עד כמה שווה להיות דוסית, ברוח ומחשבה.

>> לפוסט הקודם: לא קל להיות חוזר בתשובה בעולם חילוני
>> על הדוסים של בית האח

כתובת למשלוח הודעות, שירים בקדושה ודברי תורה לאוריין: makorianreiss@gmail.com

בסופו של יום החיוך כובש ומנצח, אז כדאי להשקיע בו :)