בשבוע שעבר הייתי בכנס בסיציליה. המשתתפים היו צעירים בשנות העשרים והשלושים לחייהם. הם הגיעו משלושים מדינות, מיפן ועד קוסטה ריקה, מפינלנד ועד ספרד. אחרי שתי כוסות יין יצא הסוד מן השק: לאף אחד אין דירה. לאף אחד אין משרה. לאף אחד אין תכנית פנסיה, תכנית חיסכון, סתם תכנית לעתיד. כולם מרגישים נבגדים, עזובים, נבוכים. הבטיחו להם קידמה מתמדת, שלום נצחי, שגשוג ואחווה. הם קיבלו את דונלד טראמפ, ברקסיט ואי-שוויון כלכלי שהיה גורם לקיסרי רומא להסמיק. אנשים בני שישים הורסים את העולם. זאת לא גילנות, זאת המציאות.

דור ההורים שלי, דור הבייבי בום שנולד אחרי מלחמת העולם השנייה, גורר את כולנו לשלישית. אחרי מלחמת העולם השנייה המערב הגיע למסקנה שאבטלה, בורות ופערים חברתיים הם סוד קסמן של הגזענות והלאומנות. הפתרון היה מדינת הרווחה. אבל אותם אנשים שנולדו לרווחת מדינת הרווחה, שהמדינה דאגה להם להשכלה, לדיור, לעבודה – אותם אנשים ממש הגיעו לעמדות הכוח ומיד הפריטו את מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה, ניפחו את בועת הנדל"ן וביטלו את העבודה המאורגנת. דור ה-y מפונק? דור הבייבי בום ירש דבש ומוריש חומץ. ילדי הפרחים גדלו להיות זקני התותחים, החומרנות והבדלנות.

"זה ההורים שלנו", מלמל הבחור האנגלי בכנס, בניסיון נבוך להסביר לקבוצה איך קרה שהמדינה שלו, הנאורה והמתורבתת, החליטה לעזוב את האיחוד האירופי. "המבוגרים הצביעו בעד הברקסיט והצעירים לא טרחו להצביע נגד. הצעירים פשוט לא מאמינים לאף אחד. בהתחלה הפגנו באוקיופיי. כלום לא השתנה. ואז אמרו לנו: חכו לבחירות. חיכינו לבחירות, הכנסנו נציגים לפרלמנט, וכלום לא השתנה. אז הרבה חברים שלי פשוט איבדו עניין בפוליטיקה".

"גם בארגנטינה נמאס לנו להפגין", אמרה הבחורה מארגנטינה. "זה כאילו לא חשוב מה נעשה, החונטה תישאר אותה חונטה". "במצרים המצב גרוע יותר מאשר בימי מובארק, וזה אחרי שתי מהפכות", אמר הבחור ממצרים. "הימין הקיצוני מתחזק", אמרה הבחורה מצרפת. "לאומנות, אנטישמיות, קסנופוביה".

את הסיפורים האלה צריך לשמוע כמו שקוראים את דו"ח העוני: העניים והבורים מצביעים לימין הקיצוני. אלה שאין להם דבר חשוב להם נורא שיהיה להם משהו סימבולי: ארץ, דגל, דת. זה נכון לגבי ישראל, זה נכון לגבי ספרד, זה נכון לגבי רפובליקת וייאמר. וככל שהזקנים מנשלים, מרוששים ומפוררים את החברה, כך הימין הולך ומקצין. פעיל מרצ סיפר לי פעם בדיחה: בכל פעם ששומעים אמבולנס עובר, זה או שמאלני שמת או ימני שנולד.

מיילי סיירוס / דונלד טראמפ (צילום: גטי)
עבודה של דור הבייבי בום. טראמפ | צילום: גטי

מי שמחכה לכך שהעולם יתעשת מעצמו, כמו כל מיני יאיר לפידים למיניהם שמדברים כל הזמן על "המרכז השפוי", צפוי להתבדות. בשביל שיהיה מרכז שפוי צריך שיהיה מעמד ביניים, סולידריות חברתית, העסקה ישירה, מערכת חינוך ממלכתית, עיתונות עצמאית וכל שאר הקשרים החברתיים שאותם אלה שמתהדרים ב"שפיות" קיבלו לידיהם וניתקו במו ידיהם.

ואילו מהדור הבא לא צריכות להיות לנו שום ציפיות. מי שנולד בג'ונגל יתנהג בדיוק כמו קוף. כפי שכתב רוברט מוסיל הגדול: "היצור האנושי מסוגל בנקל להיות אוכל-אדם כשם שהוא מסוגל לאמץ לו את 'ביקורת התבונה הטהורה'. מתוך אותן האמונות ואותן התכונות מסוגל הוא לשני הדברים – הכל לפי הנסיבות".

אנחנו, שהתמזל מזלנו להתבגר בנסיבות הטובות שיצרו לנו דור הסבים והסבתות, עלינו מוטלת האחריות לחסל את דור הסל אאוט והבייל אאוט לפני שזה יחסל אותנו. אין לנו שלושים שנה לחכות עד שנגיע אנחנו לעמדות הכוח. צריך לצאת לרחובות. ואם כבר ניסינו את זה פעם אחת, אז צריך לנסות את זה עוד פעם. ועוד פעם.  ולהתאגד. ולשבות. ולהקים מסגרות פוליטיות חדשות. ולא להתפתות לחלופות קלות וזולות כמו שיח הזהויות, שמשחקות במגרשם של המפרידים ומושלים. ולא להסתפק בהישגים שוליים כמו ליגליזציה של מריחואנה. ולא לנסות להיות מגניבים כל הזמן. הרי אם יש לקח אחד שאפשר ללמוד מדור הסיקסטיז הוא זה: מגניבות לא תציל מהתקרנפות.