מישהו שאני מכיר קנה לא מזמן דירה בברלין. לא עיר נידחת באיזו יבשת בלתי מפותחת, אלא אחת הערים המרכזיות באירופה. דירה של שני חדרים גדולים ויפים, 80 מ"ר, משופץ, עם רצפה מעץ. כמה עלה? 150 אלף אירו, שזה בערך 700 אלף שקל. בכסף הזה בגוש דן אפשר בקושי לקנות מחסן. ואגב, בגרמניה המשכורות הרבה יותר גבוהות מאשר בישראל.
בישראל, זוג צעיר שחושב על דירה - זה חלום באספמיה. גם אם הם יעבדו 20 שנה וישימו כמעט את כל המשכורת בצד, עדיין הם לא יוכלו לקנות דירה. מחירי הדיור בתל אביב עברו את ברלין, עוברים את פריז ומגיעים לרמה של לונדון וניו יורק - אבל עם משכורות יותר נמוכות. זה לא נכון חברתית, כלכלית או מוסרית - אבל אפשר לצאת מזה.
בעבר בנו בארץ שיכונים לזוגות צעירים. ההורים שלי הגיעו לדירה כזו, ואחרי זה התקדמו הלאה. היום אין כזה דבר - חוץ ממגזר אחד, המגזר החרדי. אבל זה לא יכול להישאר רק לחרדים. גם לחילוניים צריכה להיות מסגרת של דיור בר השגה, לקניה או השכרה. ממשלה שמזניחה את הדבר הכי חשוב לאזרחים שלה - שהוא הדירה או לפחות הסיכוי לדירה - היא לא ממשלה שפועלת לטובת העם. אפשר להגיע למצב שדירה לא תהיה חלום.