גם הדאבל של הפועל ת"א הושג בזכות שיטת הקיזוז המטופשת | צילום:
אורטל דהן
זוכרים שהיום נפתחת עונת ליגת העל בכדורגל? חיכיתם למאורע? גם אם לא, זה לא בדיוק מפתיע. היום נפתחת עונת 2012-2013 של ליגת העל ונדמה שהאירוע הזה מעולם לא היה יותר חסר חשיבות ופחות מסקרן. למה זה קורה? אולי בגלל העונות האחרונות שהיו משמימות בזו אחר זו ואולי בגלל פועלם הכושל של קברניטי הכדורגל הישראלי, להוציא יוצאים מן הכלל. כנראה שכל התשובות נכונות ומובילות למסקנה המצערת – מה שהיה הוא מה שיהיה. לא לטוב ולרע. רק לרע.
בעשור האחרון ניתן להבחין בירידה תלולה ברמת הכדורגל המשוחק כאן ובאיכות הסגלים של הקבוצות המקומיות. דבר הנובע בעיקר מהנהירה הלא פרופורציונאלית של כדורגלנים ישראלים שטרם הבשילו וטרם הוכיחו את עצמם אל הקבוצות האירופאיות. וכרגיל, כמו הרבה דברים בספורט הישראלי, גם מניהול כושל. כתוצאה מכך כבר שנים שלא הייתה כאן קבוצה גדולה באמת, להוציא, אולי, הפועל תל אביב בעונת הדאבל וגם אז, בואו לא נשכח האליפות הושגה רק הודות לשיטת הקיזוז המטופשת.
לכן, מבחינה מקצועית טהורה, מעטות הן הקבוצות שיכולות לייחל, מתוך ראייה מפוכחת, לשיפור לעומת העונה האחרונה. במכבי תל-אביב, הרוח החדשה שמביא פרויקט קרויף-גרסיה אינו משכיח את חמש עשרה השנים השחונות האחרונות ואינו מבטל את מסורת המאניה-דפרסיה שפיתחו הצהובים – המאניה בקיץ, עוד לפני ששוחק משחק אחד, והדפרסיה סמוך לראש השנה.
אצל היריבה העירונית, הפועל, המצב אינו מעודד יותר. ככה זה כשהתקווה של הקבוצה טמונה יותר במה שאין, מאשר במה שיש. אין אלי טביב – ייאי! אבל יש מאמן חסר השראה ושני חתולים בשק בדמות ג'ון פנסטיל שבקושי שיחק בעונה שעברה, ואריק דג'מבה-דג'מבה, שמגדיר מחדש את הביטוי "מאגרא רמא לבירא עמיקתא".
איכות הכדורגל מאפשרת לקבוצות קטנות להפתיע. קריית שמונה | צילום:
חדשות 2
קריית שמונה תעפיל לליגת האלופות?
במכבי חיפה, השמחה ממינויו של ראובן עטר למאמן צפויה להיות קצרת ימים ברגע שיתגלה מה שברור כבר עכשיו – הליקויים המרכזיים בסגל הבינוני של הקבוצה. ומכאן, שמוקד העניין, אם יהיה כזה בכלל בקבוצה הזאת, טמון במשהו שלא קשור לספורט נטו – המעבר לאצטדיון החדש והמפואר.
האלופה, קריית שמונה, הגיעה בעונה הקודמת לשיא שספק אם תצליח לשחזר, אלא אם תעפיל לליגת האלופות ותיגע בשיא חדש. אולם מאחר שאין זו קבוצה הערוכה להתמודד בשתי חזיתות, סביר להניח שתסריט כזה יגרום לקריסתה בשתיהן גם יחד. נדמה שפעם נוספת נפתחת הזדמנות לקבוצה קטנה להפתיע, וזה עשוי בהחלט לתת טעם וצבע לעונה. אולם כפי שראינו בשנה שעברה, שבה האליפות הוכרעה למעשה בערך בחנוכה, גם זה אינו מהווה ערובה למתח אמיתי ודרמה.
האלימות המאיסה את הכדורגל סופית
"האלימות מעוררת באוהדים את התחושה שמשתינים עליהם בקשת" | צילום:
חדשות 2
אבל אין ספק שניתן היה עוד לסבול את ההתבוססות בביצת הבינוניות והחידלון הזו אלמלא לוותה גם בניוון מוסרי ובהסלמה חדה ברמת האלימות במגרשים – מצד האוהדים, השחקנים והעסקנים דרג ז'. כנראה שהאלימות היא שהמאיסה סופית את הכדורגל הישראלי על כל כך הרבה אנשים שהיו קשורים אליו רגשית מאז הילדות. זו האלימות שמעוררת בהם את התחושה שמשתינים עליהם בקשת, שהמוצר שמוכרים להם פגום ואינו שווה שקל מכספם או דקה מזמנם.
הספורט הוא צוהר אל החברה. והתהליכים המתנהלים בכדורגל, כענף הפופולארי בעולם, מגלמים בזעיר אנפין את אלו העוברים על המדינות שבהן הוא מתקיים. כך, למשל, הפרמייר-ליג הנוכחית משקפת את מדיניות הצנע של ממשלת קמרון ואת המשבר הכלכלי השורר באנגליה. השחיתות והניוון של הליגה האיטלקית משקפות במידת מה את שנות ברלוסקוני והשלכותיהן החמורות ארוכות הטווח. ומנגד – הפריחה של הבונדסליגה והשפיות הפיננסית של קבוצותיה משקפות את החוסן הכלכלי של גרמניה, המחזיקה על גבה את האיחוד האירופי הרעוע.
בדיוק באותו אופן מגלמת ליגת העל את התהליכים שקורים בישראל - מדינה רבת-ניגודים, הנעה בין מודרניות לנחשלות, בין הייטק ופרסי נובל לאלי ישי ואביגדור ליברמן, בין אור לחושך. אצטדיונים חדישים ומשוכללים נבנים פה בזמן שהקבוצות פושטות רגל ויורדות ליגה. הבלחים של הצלחה באירופה מאבדים מחשיבותם לנוכח האלימות וההתבהמות הכללית והשנאה שבבית.
וזה מה שנשאר בסופו של דבר – השנאה. ההנאה היחידה שנשארה לאוהדים היא השמחה לאיד. אוהדי מכבי חיפה יתרכזו בתקווה לכישלון מכבי תל-אביב יותר מאשר בהצלחת קבוצתם. אוהדי מכבי יתמקדו בתקווה לכישלון הפועל ואוהדי הפועל בתקווה לכישלון מכבי. אוהדי בית"ר ירושלים יקוו לכישלון בני סכנין, וכולם יקוו לכישלון בית"ר.
השנאה, חשוב להדגיש, כבודה במקומה מונח. במקרים מסוימים אפשר בהחלט להיבנות ממנה, לשאוב ממנה מוטיבציה. אבל מאחר שהשנאה גם גובה מחיר מהשונא, מוטב לחפש אפשרות אחרת, שפויה ונעימה יותר. זה פשוט יותר ממה שנדמה. במקום להתרגז ולהתרתח או סתם להשתעמם, אפשר להימנע מהאצטדיונים. אפשר להעביר ערוץ בטלוויזיה. אפשר, רצוי, מומלץ, ובמידה מסוימת גם חובה – אם רוצים שיקרה פה שינוי אמיתי – פשוט להתעלם.
