אחת לכמה חודשים יוצא אמן או איש ציבור כלשהו באמירה לא הכי פופולרית בנוגע למצב, ובדרך כלל יוצא מזה – בעזרת ניפוח תקשורתי היסטרי – חבול ומוכה אחרי הפזצט"א שעשו עליו הטוקבקיסטים, מתלהמי הרדיו וכותבי הטורים.
השבוע מי שחטפה את האש הייתה מרגלית צנעני, שיצאה נגד מחאת הדיור בטענה שמדובר באנשים מפונקים, שמתבכיינים על כך שסבתא שלהם לא הורישה להם דירה בבאזל. שיהיה ברור, דבריה של מרגול הם סרי טעם ומדיפים משמחה לאיד, כך שהכעס מסביב מובן. מצד שני, יש גם משהו מרגיז מאוד בעובדה שמחאה שכל כולה חגיגה לדמוקרטיה נוהגת במתנגדים לה או במעבירי הביקורת בצורה כל כך חריפה, כאילו לצידה של הקמת האוהל הוקמה גם משטרת מחשבות.
צדק חברתי – סיקור מיוחד: כל החדשות, כל התמונות, כל הדעות
חשוב להבין שבמחאה הנוכחית יש משהו חדש, שכמותו לא היה בתולדות מדינת ישראל. המחאה הזאת לא עוסקת בנושאים מדיניים, והיא גם לא נבעה מהשכבות החלשות ביותר, כפי שהיה במחאות קודמות, דוגמת כיכר הלחם מלפני כמעט עשר שנים. היא הגיעה מאנשים שיש להם מה לאכול, שיש להם עבודה שהיא לא בשכר מינימום. למביטים מבחוץ, אלה שגדלו על צורה אחרת של מחאה, קולנית יותר, זועמת יותר, כמו הפנתרים השחורים למשל, קשה לעשות בכזאת קלות את האדפטציה לסגנון החדש.
במהלך שיטוטיי על זוג האופניים שלי באזור רוטשילד רבתי, אני שומעת לא פעם אנשים שהגיעו במיוחד לראות את האטרקציה מספרים חוויות בסלולרי ומשמיעים משפטים כמו "חבורה של מסוממים עם ראסטות" או "מה זה הבומבמלה הזה?". אנשים רגילים לראות מחאות שנולדות ממקרר ריק או ממגורים ברחוב שלא מבחירה. במחאה החדשה - עם ההופעות, המטבח המשותף, ההרצאות, הסרטים והקרנבל התקשורתי שמעולם לא סיקר בצורה דומה את המחאות הקודמות - יש משהו חדש ומלהיב, אבל כזה שבאותה מידה עשוי לגרום לרתיעה.
נו, אז היא אמרה
ובחזרה למרגול פרום דה בלוק. אז היא אמרה. גם אם הייתה אומרת דברים גרועים יותר, אז מה? האם זה מה שיסיט את הלך הרוח נגד מהפכת האוהלים? חוץ מכמה פוליטיקאים שתפסו טרמפ על הפה שלה, מישהו באמת הקיץ מחלום ושינה את דעתו?
האם מותר, כמו במקרה התגובה הבהמית של נתן זהבי לדבריה, להתלהם ולקלל ולטנף רק כשזה מכוון לכיוון הנכון והאהוד יותר? בסך הכל היא מתבאסת, ובצדק מבחינתה, שאת דגל המחאה הניפו הפעם אנשים שבאים ממקום אחר בחיים, מקום שלא גורם לה להזדהות אוטומטית עם מטרות המאבק, וככזה – הוא שולח אותה מיד למקומות הברורים והמיידיים של מפונקים ודירה בבאזל. ככל שהמחאה הזאת תימשך ותשמור על המומנטום האדיר שלה, כך גם צנעני וכל שאר המצקצקים בלשונם יירגעו ויבינו שקורה כאן דבר יפה. הימור שלי: אם יש לה ביצים, כבר בשבת הקרובה יחכה ליושבי המאהל סיר גדול עם ג'חנונים.