גם אם אגייס את כל הצניעות האפשרית, אני אולי אחת ממתמודדי שעשועוני הטריוויה הגדולים ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית: "מלך הטריוויה", "מי רוצה להיות מיליונר", "הכספת", "לעוף על המיליון", "אחד נגד מאה" וכמובן "אל תפיל את המיליון" – בכולם זרחתי וכיכבתי. עילוי. פנומן.
באמת, אף אחד לא צועק את התשובות לעבר המסך יותר מהר וחזק ממני. כן-כן, אף אחד לא יכול עליי כשאני שוכבת על הספה בסלון בין ארבעת הקירות שלי. הסיכוי שאשכרה אנסה להתקבל לאחד השעשועונים האלה? אפס. ואני לא לבד - אצל רוב האנשים, הפחד מפדיחה גדול בהרבה מהרצון לזכות בסכום כסף שיסדר לנו במקרה הרע שכר דירה של חודש ובמקרה הטוב הון ראשוני למשכנתה.
הפדיחה הגדולה ביותר שיכולה לקרות על סט שעשועון היא, כמובן, כישלון בשאלה הראשונה. מדמיינים מצב בו המיליון נופל לבור עוד בטרם פיצלתם אפילו פעם אחת? את הפדיחה הזאת חוויתי בעצמי, כאשר על לא עוול בכפי נקלעתי ל"מונית הכסף" (בפרק שלא שודר מעולם, לשמחתי), בו אני ואחותי הקטנה נפלנו בשאלה הראשונה (ולסקרנים: לאמא של דני יש שלושה ילדים: אברהם יצחק ו... ממש לא יעקב).
האינצידנט הלא נעים ההוא, שכלל גם שאלה על סרט פופולרי שלא ראיתי מעולם ("מטריקס", סבבה?!), הוכיח לי אחת ולתמיד מדוע כל אותם חובבי טריוויה ויודעי דבר שכן הולכים לתוכניות האלה לא גורפים מדי שבוע את הפרס הגדול, ואת אלה שכן עשו את זה אפשר לספור על יד אחת.
שעשועון טריוויה הוא חתיכת חתול בשק. אין שום דרך לדעת במה יעסקו השאלות, וכמובן שאין לדעת איך אתם עצמכם תגיבו לפנסי התאורה, למיקרופון המציק, למנחה הכריזמטי והנלהב או לשהייה במחיצת מיליון שקל. ברגע האמת, כשזה אתם מול המנחה, הקהל בבית והקהל באולפן בו יושבים קרובי המשפחה שהגיעו כדי להריע לכם מקרוב, אתם נזכרים בעצב שאתם ממש לא כוכבי טלוויזיה, ובטח ובטח שאתם לא מורגלים בסיטואציה.
היציאה מהסלון החמים והבטוח אל האולפן הקריר שהוא תמיד קטן בהרבה ממה שנראה בטלוויזיה, הופכת את מוחם של רוב המתחרים לעיסה דביקה ולא מתפקדת, כזו שנשברת תחת לחץ או עם השאלה המתוחכמת הראשונה. חלקם מתאפסים משאלה לשאלה, חלקם לא זוכרים איך קוראים לאמא שלהם. יש כמובן את החלק שכן מצליח לשמור על פאסון, זה שעונה נכון על השאלות במהירות מופרזת, זה שמצליח להצחיק את המנחה וגורף מאה אלף שקל עם יד אחת קשורה מאחורי הגב.
אבל בין אם הם מצליחים להרוויח סכום נאה ובין אם הם הופכים למושא ללעג לפחות עד התוכנית הבאה, לפחות הם לקחו סיכון, לפחות הם החליטו לתת סיכוי אמיתי לחלום להוכיח את הידע שלהם קבל עם ועדה ולעשות לביתם. אבל עד שאפסיק להשתין מפחד מהמחשבה שארז טל ישאל אותי מהי המילה העשירית בהמנון של גיאורגיה – תסלחו לי, אבל אני חוזרת לספה.
יש לכם אומץ לשחק באולפן או שגם אתם מעדיפים את הספה? ספרו לנו בטוקבקים
>> הטור הקודם שלי: חוקי העישון הוציאו לי את החשק לסיגריה
>> גם אתם גיבורי טריוויה בבית? שחקו באתר
אל תפיל את המיליון, יום שישי ב-21:30, ערוץ 2