אנחנו נפגשים בסמטאות אפילות, מחליפים מבטים המערבבים אשמה ובושה. מסתכלים לצדדים, מוודאים שאנחנו לא מפריעים לאף אחד, נושמים עמוק ואז מדליקים אותה, את אותה צינורית טבק וניקוטין שמרגיעה אותנו, נוסכת בנו ביטחון ומעסיקה לנו את הפה, לפחות עד שיגיע מישהו שמריח כמו עץ מפלסטיק ויצווח עלינו לכבות את הרעל הזה שמסריח לו את הבגדים.
בשנים האחרונות, הרדיפה של ציבור המעשנים הולכת ומחריפה. במסעדות מבקשים מאיתנו לצאת החוצה, בברים מסרבים לקחת אחריות על הסיגריות שאנחנו מציתים ומפצירים בנו לאפר על הרצפה, ובכל פעם שלממשלה מדגדג קצת בכיס היא מעלה את מחירי החפיסות לסכומים שיכולים לשמש כתשלום ראשון למשכנתא. המכה הבאה ניחתה עכשיו.
מכונות הסיגריות, החמודות האלה שגם מדברות איתך, הוצאו אל מחוץ לחוק. הסיבה הרשמית: למנוע מקטינים, שהחוק אוסר למכור להם סיגריות (אגב, לא שזה כזה משנה, גם ככה המוכר בפיצוציה לא יבין מה הם אומרים לו), להפוך למכורים צעירים שימשיכו להזין את מעגל חוג הסרטן הבא.
אפשר היה להבין את החוק הזה, שבעצם כופה על המעשנים המבוגרים להיפרד מהמכונות הנוחות שחוסכות את התור והסמולטוק עם המוכר המשועמם, אם החוק האוסר על מניעת אלכוהול היה אפקטיבי. סיור ענייני וזהיר במיוחד במחוזות הבילויים של צעירים, נגיד באזור יד חרוצים בתל אביב הידוע לשמצה, יחשוף בפניכם בופה אלכוהול מאולתר שלא היה מבייש חתונה רבת משתתפים. האם את האלכוהול הזה הם השיגו מאיזו מנהרה עזתית שמגיעה עד הקניון באשקלון? כנראה שלא. יותר סביר שהם מצאו בקלות מאוד גדולה מקומות שהסכימו למכור להם, אחים גדולים שהסכימו לקנות להם או הורים שאולי לא הסכימו, אבל בטח לא שמו לב שבקבוק השיבס ריגל שנמצא במזנון הומר בבקבוק משפחתי של דיאט קולה.
אז כן, יכול להיות שהוצאת המכונות האלה מהחוק תגרום לעיכוב קל בדרכם של הקטינים המיוסרים לקופסה המיוחלת, אבל בשום פנים ואופן היא לא תמנע מהם את הגישה לסיגריות. על כל חמישה בעלי פיצוציה שומרי חוק, יש לפחות אחד שימכור סיגריות ואלכוהול לקטינים וגם יברר אם בא להם קצת חגיגת על הדרך. תוך יום יומיים וכל מכור מתחיל יידע בדיוק לאיזו חנות כדאי להיכנס כדי להשיג את מבוקשו. ומי נדפק, כרגיל? אנחנו, הבוגרים שלמרות הכל, למרות האזהרות שמכסות חצי קופסה, הפרסומות המבעיתות, המחירים המשתוללים והרדיפה - החליטו להמשיך ולעשן, לפחות בינתיים.
מילא פה בתל אביב, כאן תמיד יש איפה לקנות קופסה, אבל מה עם ערים פריפריאליות יותר? מה עם כאלה שגרים בספר ובמקום לנסוע חמש דקות למרכז המסחרי היחיד האזור יצטרכו לנסוע ארבעים דקות בשביל שאכטה? אין ויכוח על זה שסיגריות זה לא בריא, וממכר, ומריח לא משהו, אבל עשו לי טובה, תנו לי להחליט לבד אם לעשן או לא ותפסיקו להטיל עליי סנקציות. זה מעצבן אותי. וכשאני מתעצבנת, אני צריכה סיגריה.