חם לי, וחשבון החשמל הטרי של יוני-יולי לא בדיוק עושה לי פו בכפות הרגליים. איך זה שאף אחד לא סיפר לי שאחרי התיכון הקיץ מאבד מכל קסם החופש שלו, והופך להיות סתם מאגד דביק של ימי עבודה שבהם המזגן שותה את מה שאמור להיות קופת חיסכון לבגד ים חדש? בכל אופן, מי בכלל רצתה בגד ים; ככה זה כשעובדים מהבית – הנופש הוא חבילה מפנקת של חצי שעת עילפון על הספה מול הטלוויזיה. תגידו מה שתגידו, אני אוהבת את נופשוני הטלוויזיה שלי, הם החלון שלי לעולם החיצון – וממסך ה27 אינץ' המצ'וקמק שלי, העולם נראה מה זה מגניב.
כן, מה אתם עושים פרצוף, העולם יפה בערוץ E; כולם מפוצצים בכסף ומתנגדים לניתוחים פלסטיים. יודעים מה עוד מדהים? בכל יום מהדורת חדשות של יותר משעה – רק על עניינים שחשובים באמת. מעתה אל תאמרו מחאת האוהלים, אלא לחששו – החתונה של קים. לא, לא קים בוסי, חבורת לבנטינים מיוזעים, אני מדברת על קים קרדשיאן ברוכת הכשרונות, שלמרות הקשיים של לידה לאבא עשיר ואמא מנותחת, הצליחה למנף לעצמה קריירה בישבנות מדופלמת. לעזאזל ילדים, לזה אני קוראת סיפור הצלחה.
לא עומדת בקסמם הארמני
אמנם קים ומשפחתה הם חבורת בטלנים רדודים שנמצאים על גבול רפות השכל, אבל אני לא עומדת בקסמם הארמני. לו רק הייתי מוצאת דרך לא מעליבה מדי להגיד להורים שאני מעריכה את שלל התארים האקדמיים שהם רכשו ושעל ברכיהם חונכתי, אבל שאני צריכה את החתימה שלהם בשביל בקשת אימוץ... אני בטוחה שהקרדשיאנים ירצו בי, וגם אם לא, יש להם כבר יותר ילדים מלמשפחת בן לאדן, אף אחד לא ישים לב אם יום אחד אסתנן גם אני פנימה.
עד כה האליטיסטית הפנימית שבתוכי, וגם זו החיצונית, עשו לי נעילת ג'ודו כפולה ודאגו שהפטיש הקטן שלי יישאר בשקט. אבל ממש כמו הפסוריאזיס של קים, לפני החתונה זה פשוט התפרץ – בשקט בשקט, שחלילה בן הזוג לא ישמע, הקלדתי את כתובת הטוויטר של קים קרדשיאן.
אני, שמעולם כף ידי לא דרכה בפייסבוק, שנשבעתי בהן צדק שלעולם לא אפתח חשבון ואף פיתחתי מניפסט מדוקדק להשמיע לכל המלעיזים (תקבלו אותו בהזדמנות, מבטיחה), שתחת כל עץ רענן מבכה את עליית הרשתות החברתיות – לעזאזל, אפילו לקח לי כמה רגעים לחשוב איך מאייתים טוויטר (אגב, לא ראוי שבעברית נקרא לזה צוויצר? איפה האקדמיה ללשון?) – נכנסתי בצעד בוטח לעמוד הטוויטר של כוכבת הטראש. הייתה זו הפעם הראשונה שלי אי פעם ברשת. אכן, לא ברק אובמה ולא סטיבן הוקינג, מי שאוחזת בבתולי הטוויטר שלי עד עולם היא בחורה שמוכרת בזכות ישבן מושתל-או-שלא.
אבל זה לא החלק הכי גרוע. חכו לזה – באמת שהתרגשתי. הציוץ האחרון היה מלפני שעתיים בלבד! אין, בטוח שהיא מדברת אליי. מה עשיתי לפני שעתיים? אני חושבת שקראתי ספר. כמה מטומטם מצדי! כל הלוגיקה שעוד נשארה לי בגוף הופנתה כעת להבין איך יכול להיות שלא כולם בארץ דיברו על החתונה. כאילו, מה נסגר עם האגואיזם? כל כולי שקועה במסרים העמוקים עד-56-תווים, לא שמתי לב שהחבר עומד מאחוריי עד שהחל לצקצק בלשונו. "עובדת על הסמינר, אה?" הוא הוציא לי.
"כן. לא. זה נושא מחקר חדש. זה לגבי, אה, דמויות נשיות במדיה", גמגמתי. "אתה יכול לזוז מהטלוויזיה? אתה מפריע לי באיסוף חומרים".