אח, חגי ומועדי ישראל. בלי צחוק, אני באמת מאוד אוהבת את החגים. אבל היי, אולי זה קשור לעובדה שאינני מתעבת עד שפיכות דמים את המשפחה שלי. תסלחו לי על חוסר הציניות, אבל תמיד הרגשתי שפסח וחגי תשרי הם זמן של התחדשות חגיגית, ובסביבות החגים תמיד עולה בי התרגשות כמו לפני החופש הגדול בכיתה ג'. נכון, מה שקורה אחריהם הוא קצת אנטי-קליימקס בהשוואה, אבל מה יש לכם, פרגנו לאחת שקוראת את ההגדה מההתחלה ועד הסוף, כולל כוריאוגרפיה מבריקה ל"אחד מי יודע".
מה אתם יודעים, מעלעול קל ברשת הישראלית מסתבר שלא רק אני מתרגשת: כולם נורא מתרגשים מהחג, אפילו יותר ממני, אפילו יותר מהתרגשות, לכיוון היפר-ונטליזציה חרדתית, אבל בקטע חגיגי. מוטיב החג העיקרי איננו פלפול בהגדה (תקראו, יש מה ללמוד), עמידה על מורשת או אפילו התכנסות משפחתית, אלא תחת שמן. התחת השמן שלנו.
אין מגזין, מוסף או אתר (וברוח הזמנים, גם אפליקציה) שמכבדים את עצמם ושלא הפרו את קוראיהם במינימום של שלוש כתבות מזן "איך תחסכו 14,000 קלוריות בליל בסדר", "כך נשמור על המסה הסגולית שלנו בחג" ו"את באמת צריכה עוד ביס מהקניידל הזה?". הכתבות מנוסחות בלשון נקבה (ובגדול מיועדות יותר להשפלה מאשר להפחדה של נשים), אבל מכוונות לביזיון של שני המינים, וגם טרנסג'נדרים, אם מישהו בכלל הזמין אותם לסדר.
למי קראת סרטן?
ההנחה שעומדת בבסיס המאמרים היא שכולנו רק מכלים את ימינו בציפייה לאיזו זלילה גדולה ובלתי מוגבלת, ושמישהו מוכרח לעצור אותנו. נשמע אבסורד? ובכן, לא עבור מי שמנפיק את הכתבות. אותם גופים שמטיפים לכולנו להתעסק באובססיביות בלתי נגמרת בכל מה שנכנס לנו לפה משך השנה כולה, ממשיכים את הרגולציה בנקודה שבה מי שצם באופן כפוי מרבית הזמן, עלול להישבר. תהיינה בטוחות שמישהו עושה מהיסטריית התזונה הזו כסף.
בגדול, ההומו-ספיאנס מאומן לדעת מתי הוא שבע. ולא רק הוא, אלא גם כל משפחת היונקים, ומטה-מטה בשרשרת האבולוציונית עד לחמציצים שבגינה האחורית שלכם. הידיעה מתי, איך וכמה להזין את עצמך היא פחות או יותר סף קבלה לקיום באטמוספירה. יש רק אלמנט אחד בטבע שאוכל את כל מה שמקיף אותו בלי הגבלה, וזה גידול סרטני. היי, לא אני קראתי לכן ככה.
מאמרי ההגבלה הקשוחים האלה לא באמת גורמים לאף אחד לאכול פחות. הם רק משכנעים אותנו שאין לנו את האינסטינקט הנדרש להפסיק לאכול, כמו אותם פעוטות הלוקים במצב רפואי נדיר שמונע מהם לחוש כאב, והם שורטים את עצמם עד זוב דם, עוקרים לעצמם את העיניים ומתים לרוב לפני גיל 3. אם אתן קוראות את זה, סימן שעברתן את גיל 3 ואתן עדיין בחיים. מזל טוב, אתן יודעות איך להזין את עצמכן, ואין צורך שתשלמו לאף אחד כדי שיגיד לכן איך להיזהר מסכנות החרוסת.
מגיפת ההשמנה המדוברת לא הגיעה אלא יד ביד עם מגיפת ההרעבה העצמית, והן מזינות זו את זו. אז תעשו טובה, בפסח הקרוב פשוט שימחו בארוחה שלכן, ובפעם הבאה שמישהו מנסה להלחיץ אתכן שלא תדעו לבד מתי להפסיק לאכול לבד, זיכרו למה הוא משווה אתכן באמת.