שמישהו יעצור את רכבת הגרוב, כריסטינה אגילרה רוצה לרדת. או רגע, בעצם, היא לא רוצה לרדת. חידודי לשון מרעננים מסוג זה הם מנת חלקו של כל עיתונאי פופ בשבוע האחרון, מאז שאגילרה העניקה (לכאורה, לכאורה) לבילבורד מגזין את הציטוט הפומפוזי "אמרתי לחברת התקליטים שלי, אתם עובדים עם בחורה שמנה עכשיו, תתמודדו עם זה!".
היו לאגילרה סיבות משלה למשוך בחזרה את הציטוט האמור. אולי משום שהיא לא בדיוק בחורה שמנה, אלא פשוט בחורה במידה ממוצעת שצולמה מזווית לא מחמיאה בעודה מחניקה עיטוש. הלא גם לקייט מוס תתווסף פימה בהינתן התנוחה, התאורה והזווית הנכונה.
אלא שאגילרה איננה קייט מוס, ואף לא קייט אפטון. היא אפילו איננה ג'סיקה סימפסון שביקשה לקצר את קיבתה בגין עודף משקל של 10 קילו (לעזאזל הקוד הרפואי ההרמטי הזה!). הבאזז סביב אגילרה איננו נובע מהשמנתה הפתאומית, אלא משיתוף פעולה קלוקל עם קוד ההתנהגות המערבי ביחס לתאי שומן, שכמו כל פרברסיה גופנית רווחת מוקצן לכדי טירוף בקן הסלבס האמריקאי שבאל.איי.
העיקר החרטה
הקוד האמור שואב מהנרטיב הקתולי וגורס – התפלק לך לחטוא? חפיף, העיקר החרטה. הגידי 40 פעם הייל מרי, חברי לענקית דיאטה שתממן לך מאמן כושר צמוד ואספקת פריכיות אורז ושייקים בניחוח ביוב, התראייני לדה-וויו על המאבק בעודף המשקל, קבלי תכנית ריאליטי או רב-מכר בשם "זובי, אני דובי" ותוך 40 ימים ולילות את קופצת על הספה אצל אופרה כי, השבח לאל, חזרת למשקלך המקורי – שלושה קילו מאה.
פשוט וקל, לא? אז מדוע החליטה אגילרה לסבך לכולם את החיים ולהצהיר שאיננה מעוניינת עוד לבוא בשערי דיאטות כרוב וצום מיצים? כאילו, מה עם קצת התחשבות?
אגילרה חשפה כי בחברת התקליטים שלה, מיקרוקוסמוס של החברה המערבית דיימינו, ערכו עם השמנתה הראשונה ישיבת חירום. הם הטיחו בה כי הם מקבלים "תגובות קשות" בנוגע למידותיה החדשות ואיימו עליה כי שבעת הקילוגרמים שהעלתה אינם רק חרפה אסתטית עבורה, אלא גם דופקים את התנאים הסוציאליים של העובדים סביבה: "ההפקה, המנהלים המוזיקליים... גם האנשים שאיתם אני יוצאת לסיבוב הופעות יפסידו (...) כי אני אמכור פחות כרטיסים", היא משחזרת את הנזיפה. העם דורש צדק ישבני.
אגילרה – אז רק בת 26 – נבהלה מהתחזיות הקודרות והגיעה לסיבוב ההופעות הבא "רזה כמו קיסם". אלא שמקץ זמן לא רב הקילוגרמים חזרו, ואיתם האיום לערעור הסדר העולמי כפי שהכרנו אותו.
שבעת קרבות ומיץ נבט חיטה, החליטה באומץ אגילרה שהפעם היא לא מוכנה להיכנע לדרישות חברת התקליטים, שגופה איננו עומד עוד על הפרק כאלמנט שיווקי הנתון להצבעה של ההנהלה. ציטוט או לא ציטוט, לא קשה לזהות שהבחורה ויתרה על לוק הקיסם שליווה אותה מרבית הקריירה, ושמזה שנים איננו טבעי עבורה.
לזמרת – אחת הנשים המצליחות בעולם ובין האמניות הנחשבות של העשור האחרון, האוחזת במכירות של מעל 60 מיליון עותקים בעידן האייפון ובזכייה של 156 פרסים כולל גראמי ובילבורד לרוב – לקח שש שנים לפתח תחושת ערך אימננטית ולדחות את תו הפגם שהאנשים שעובדים בשבילה הדביקו לה.
בחשבון פשוט, כמה זה יוצא לאישה הממוצעת? נניח, בין 40 שנה לאף פעם?