עליא אל-מהדי. השם מצלצל מוכר? סביר שלא, למרות שבטח כבר שמעתם עליה. מעולם לא פגשתם אותה, אבל רוב הסיכויים שתדעו לזהות אותה דווקא ויזואלית, ואני לא מדברת רק על הפרצוף. אל-מהדי היא הצעירה המצריה שהציתה בשבוע שעבר את הבלוגוספירה עם צילומי עירום עצמי פרונטליים, מפורשים ונועזים. היא הסבירה את האקט כ"ביטוי לחירותי", למען חופש הביטוי ונגד סתימת הפיות הנשיים של משטרים איסלמיים קיצוניים. אל-מהדי העלתה גם צילומים של גברים עירומים וגברים ברעלות, אבל כצפוי, את הרעש הגדול עורר גופה הפרטי והעירום; תגובות הנאצה ואיומי הרצח לא איחרו לבוא.
הבלוגרית הישראלית אור טפלר נחשפה גם היא לפרובוקציה של אל-מהדי, התרגשה מאומץ ליבה, הזדעזעה מהתגובות האלימות, והחליטה לעשות מעשה. בסוף השבוע היא כינסה כחמישים ישראליות לצילום קבוצתי בעירום, מרומז לאין שיעור מזה של אל-מהדי, מאחורי שלט ענק שעליו הכיתוב "אהבה ללא גבולות". מטרתן הייתה להביע תמיכה באל-מהדי, כמו גם להמשיך את מסר ההתנגדות לפגיעה בחופש הביטוי, לאור שלל העוולות שנעשו לו לאחרונה בארצנו זבת החלב. תהרגו אותי, אבל שלט "אהבה ללא גבולות" פשוט לא עושה את אותו האפקט כמו "לא תסתמו לנו את הפה".
הדיכוי הנשי בישראל הוא הפוך
הסולידריות שטפלר ביקשה להפגין חשובה ומבורכת, אבל מהביצוע נעדרת לחלוטין התעוזה הבלתי נתפסת של אל-מהדי, שלמרות העירום המפורש עוטה הבעת פנים לא פתיינית כי אם אטומה ואולי קצת מפוחדת. אל-מהדי מציגה את עצמה במלואה, לא כפי שמדכאי הנשים בארצה היו רוצים לראות אותה, מצומצמת ומכוסה. נכון, גם בישראל מכרסם גידול סרטני של שנאת נשים במעטה אורתודוכסי, אבל רוב הארץ, ובעיקר תל-אביב, בה צולמו הנשים הישראליות, עדיין מתקיימות בציביון חילוני-מערבי, שבו הדיכוי הנשי שריר וקיים, אבל בפרקטיקה הפוכה מזו של האייתולות.
את הנקודה הבעייתית הזו מדגימה היטב חברתי מרים, אלג'יראית צעירה שאת נעוריה העבירה בארץ מולדתה ובגיל עשרים היגרה לפריז. באלג'יר, היא סיפרה, נהגה לצאת בלבוש הכי פרובוקטיבי שיש – חצאיות מיני, גופיות בטן, נעלי עקב ואודם בוהק – יו ניים איט; כי שם, מקום בו בשם הצניעות נשים מתלבשות בדמיון מבהיל לברבאבא, זה היה הדבר הפמיניסטי לעשות. אולם מרגע שעברה למרכז ההיפסטרי של פריז, חל שינוי חד ומהיר בשגרת הסטיילינג שלה – היא מסתובבת נטולת איפור, לרוב בגולף, וכמעט שלא תתפסו אותה עם עקבים. שם, היכן שערכך נמדד בהפגנת מיניות שעוצבה מראש עבורך, דווקא זה הדבר הפמיניסטי לעשות, היא הסבירה.
לא ברור מה השיגו הישראליות מההתפשטות הקולקטיבית, פרט להבעת תמיכה נקודתית באל-מהדי. פורנוגרפיה היא עדיין עניין של גיאוגרפיה. עירום נשי מרומז בלב תל-אביב, עיר שבה על כל שלט פרסומת מרוחה דוגמנית הלבשה תחתונה בתנוחה מפתה, איננו כל כך מרעיש; בטח לא בשילוב האמירה הרכה, בואכה היפית, של אהבה ללא גבולות. הדרך להילחם בסתימת פיות ודיכוי נשי בעולם המערבי הטוען ברוב ערמומיותיו לנאורות, היא, לרוע המזל, קצת יותר מסובכת מלהקפיץ איזה ציץ.
אהבתם את הצילום הישראלי? מחכים לכם בתגובות