רוזי אודונל (צילום: Frederick M. Brown, GettyImages IL)
אי אפשר לזרוק את התינוקת בבגדי-קאובוי ביחד עם מי האמבט | צילום: Frederick M. Brown, GettyImages IL

בימים כתיקונם אני די מחבבת את רוזי או'דונל, לפחות ביחס לנשים שבדרך כלל מקיפות אותה. בכל זאת מדובר באחת מארבע הנשים בתעשיית הבידור האמריקאית שלא נראית כאילו שלקו אותה מביצת קינדר.

מוזר שדווקא אישה שחטפה על הראש לא מעט בשל עמדותיה המוסריות (נניח, עזיבתה הפתאומית מ"דה-וויו" לאחר שהעזה לומר שבכל מקום שהצבא האמריקני דורך בו, מופרות זכויות אדם) צוטטה לפני כמה ימים במגזין People אומרת שהיא מתה על תכנית הריאליטי "הנה באה האני בו-בו" ועל כוכבתה המרכזית אלנה תומפסון בת השבע, ושהיא מעוניינת לרכוש בית עבורה ועבור משפחתה.

למי שחי מתחת לסלע ו/או מבכר את שידורי אל-מנאר, באוגוסט האחרון העלתה רשת TLC האמריקנית את הספין-אוף של הריאליטי החולני "פעוטות ונזרים" (זה באמת מצלצל טוב יותר באנגלית), "הנה באה האני בו-בו".

אין תמונה
מי שצופה בהאני בו-בו חייב לדעת שזה לא יכול להסתיים אלא רע מאוד

תכנית האם עקבה בשעשוע אחר המשתתפות הצעירות בתחרויות יופי לילדות (בנות שנתיים עד שש) ותאונת הרכבת שהיא חייהן. מבין ההריסות האירה במיוחד הילדה אלנה תומפסון, אז כבר אישה בשלה בת ארבע, בזכות אופייה הדומיננטי, פיה הגדול, והעובדה שמגדלים אותה ערימת דרומיים בעלי מודעות עצמית נמוכה.

לא היה קשה מדי לשכנע את המבוגרים האחראיים להפוך את תשומת הלב המפוקפקת של TLC לאקסקלוסיבית לבתם. אחרי הכל, הם בכל זאת משקים אותה שתי כוסות קפה ביום, רד-בול חופשי, ומדביקים לה ריסים מלאכותיים ותוספות שיער מגיל שנתיים. הם יודעים מהי הורות אחראית, והורות אחראית היא להשיג לילד שלך את החוזה השמן ביותר בעוד אמריקה כולה מצביעה עליו וצוחקת.

תכניתה של האני ממשיכה לעקוב, אם כן, אחר קריירת תחרויות היופי שלה (הזמן דוחק, הילדה בכל זאת כבר בת שבע) ומקיף מעתה גם את חיי המשפחה הרד-נקית בעיירה מק'נטייר, ג'ורג'יה, תוך הצגתם – בגדול – כמבחר מדוקדק של קופי הסוואנה.

פילנתרופיה או שיתוף פעולה?

רוזי או'דונל נתפסת כפילנתרופית ודואגת לחזק את תדמיתה כ"מלכת הנחמדות". סביר להניח שלתפיסתה, קניית בית עבור משפחת תומפסון היא אקט נדיב, אצילי ואוהב. היא מפרידה בין עצם הצפייה בתכנית לבין הרגשות החמים שמעוררת בה הילדה הקטנה; אבל אי אפשר לזרוק את התינוקת בבגדי-קאובוי ביחד עם מי האמבט.

הצפייה בריאליטי מטבעה דורשת רלטיביזם מוסרי של מר גמיש, על אחת כמה וכמה כשמדובר בתכנית שעוקבת אחרי ילדות קטנות לבושות כאייקוני מין המתחרות ביניהן על אהדת הקהל. מי שצופה באלנה תומפסון עושה האני בו-בו חייב לדעת שזה לא יכול להסתיים אלא רע מאוד.

אלנה נשלחה לתחרויות יופי כבר בגיל שלוש וכיכבה בריאליטי כבר בגיל ארבע; אפשר לומר בבטחה שבעוד עשור, מקולי קלקין ייראה לידה כמו מישל אובמה. התרחיש הזה הוא באחריותם המלאה של צופי התכנית – הם אלו שמעודדים, ישירות, את התבגרותה של תומפסון היישר לתוך גיגית של קריסטל-מת'. כן, גם את, או'דונל.

לצפות בריאליטי לעגני ומשפיל זה בסדר, כל עוד הצופה מודע לתרומתו לקריסת ההערכה העצמית ויכולת התפקוד של מושא הצפייה. אין עם זה שום בעיה כל עוד הצופה יודע שיש לו יד ורגל בבעיטה החוצה של מושא הצפייה מהחברה הנורמטיבית, בעיקר כשמדובר בילד. רוזי או'דונל לא רוצה לקנות למשפחת תומפסון בית, היא בסך הכל רוצה שלאלנה יהיה חדר אמבטיה יפה לתלות את עצמה בו. לזה אני קוראת פילנתרופיה. 

>> לטור האחרון שלי: "אני יפה ולא משנה מה אומרים?"