ביום שישי האחרון חגגתי 28 קיצים. קמתי בבוקר, פתחתי אלבומי תמונות ישנים והשוויתי לתמונה שהשתקפה לי מהראי. במשך שנים לא הסכמתי להצטלם, כך שההשוואה לתמונות מלפני עשור וחצי גרמה לי להיכנס להיסטריה קלה. קמטוטי הצחוק היו חדשים לי, הצוואר נראה אחרת, היציבה שונה לחלוטין. כל ההבעה כולה נראתה פתאום זרה ביחס לתמונות הילדותיות והתמות בהן אני מקפצת בחולצות בטן (טוב, בכל זאת היו אלה שנות ה-90) וסנדלים שטוחים שחושפים את הבהונות הנקיות נטולות הפדיקור.
החלטתי להפוך את כל המראה שלי ליותר צעיר ופחות מקובע. קבעתי תור אצל חנן חרוש - הספר הכי סקסי בתל אביב. מכיוון שחנן הוא חבר טוב עם חוש אסתטי מפותח והיגיון בריא, הוא לא הרשה לי להתפרע ממש, אז הלכנו על תספורת סולידית וגוונים קונבנציונאליים בשיער. אבל השלושים שאורב מעבר לפינה דרש ממני לעשות משהו שונה. משהו אמיץ. משהו שיגרום לי להתרגש. והרי חלק מעניין הגיל הוא שברבות השנים הרבה יותר קשה להתרגש מדברים.
אז התקשרתי לעוד שני חברים טובים - דורון לצטר, צלם בחסד עליון, ולירון זכריה, המאפרת החביבה עליי. אמרנו שנעשה בוק עירום. למה? ככה. כי בא לי. ונפרסם. כי זו הגחמה שלי וזורמים איתה עד הסוף. אני תמיד זורמת עם הגחמות שלי עד הסוף (גם אם זה גורם לי למצוא את עצמי בבית סגור מרושת מצלמות ומיקרופונים במשך חודש וחצי ובכל בוקר להתעורר ולשאול את עצמי למה לעזאזל הייתי צריכה את זה). כשהולכים עם דברים עד הסוף, לא משנה כמה חצץ אוכלים בדרך, בסוף תמיד יוצא מזה משהו טוב. כלומר, לפעמים יוצא מזה משהו טוב.
מתרגשים מכל פיסת תחת
התאפרנו, סידרנו את השיער (או במקרה הזה, פרענו את השיער), מצאנו ספוט נחמד להצטלם בו ובאתי ארוזה בבגד ים, כדי שיהיה לי איך להתקפל - תמיד חשוב להשאיר סולם ליד העץ שמטפסים עליו. הצילומים הוכתרו בהצלחה יתרה, בין היתר כי טופלתי באנשי מקצוע א"א. מצורפת תמונה להוכיח את זה.
בסופו של דבר, הטור הזה לא מוצף בתמונות פרובוקטיביות, חצופות ומנקרות עיניים, מסיבה פשוטה. ישראל, שהיא מעצמת הייטק המתחזקת קהילה אקדמית אדירה ביחס לשטח שלה, מדינה מערבית ומשכילה באמצעו של הלבנט הפרימיטיבי, היא למעשה פוריטנית לא פחות מהכמרים בתקופת האינקוויזיציה. בספרד של 1800, צייר פרנסיסקו דה-גויה את המאהבת העירומה שלו, פרובוקציה שיצרה גלים שלא היו מביישים את הצונאמי בתאילנד. מאז, באירופה עירום הוא עניין מקובל באמנות ובכלל.
לעומת זה, קצת יותר ממאתיים שנים מאז, ישראל עדיין גועשת ושוצפת באותה העוצמה כאשר נחשפת פיסת תחת. כולם מנסים להבין את המניעים לתמונה, ומפרשים אותם כחוסר בתשומת לב, זנותיות, פתטיות ושאר תארים משפילים שמפספסים את הנקודה. עירום הוא יפה, ולפעמים המשמעות של יופי הוא להיות יפה וזהו. כך גם מאמינים אוסקר וויילד ודייל צ'יהולי.
הייתי כמובן שמה פס על כל הדעות של ה"מבינים", כי התגובות לזמן הקצר מעניינות אותי כקליפת השום. הבעיה היא שכששוברים מוסכמות חברתיות, ההשלכות עלולות לבוא בטווח הארוך. ככה זה, כשבועטים בגללי כלבים טריים, דשנים ומצחינים, אין מן הנמנע שחלק מהדרעק ידבק לך לנעל. ואני בדיוק נעלתי סטילטו חדשות מבית קנת' קול וזה די העביר לי את החשק.