פיטורי 150 עובדים מערוץ 10 שוב הוקפאו, רק כדי שבעוד שבועיים יודיעו עליהם שוב ושוב תתכנס הפגנה ושוב יידחו הפיטורין ושוב ושוב וחוזר חלילה. ככה זה כבר למעלה מעשור. זירת ההתגוששות מתקיימת בין משקיעי הערוץ לבין הממשלה, אבל האלמנט הבולט החוצה הוא תמיד עובדי הערוץ: הם הקורבן הקבוע והם גם הנשק הקבוע של המשקיעים. אם לא נקבל מה שאנחנו רוצים – 150 איש יאבדו את מקור פרנסתם.
העמדת נושא הפיטורין במוקד הדיון על המשך דרכו של ערוץ 10 היא מקוממת ופופוליסטית במהותה. היא מאפיינת כבר שנים ארוכות את הדיון בנושא זה ויש לה תפקיד אחד ויחיד: להסיט את הדיון ממוקדיו האמיתיים – היינו הצורך בערוץ 10 ורמת התיפקוד שלו – אל עבר נושא פופוליסטי שתמיד ימצא לו אוזניים קשובות, והוא פיטורי עובדים ומשברי תעסוקה.
ערוץ טלוויזיה אינו מפעל חמוצים. נכון שחוץ מהיותו ספק תוכן תקשורתי וחדשות הוא גם מקום עבודה וארגון עובדים, אבל לדון בעד ונגד סגירת ערוץ 10 אך ורק מתוך מבט סוציאלי על עתיד עובדיו זהו דיון ילדותי. בפשטות, זהו מצב שבו מעמידים את האינטרס של כמה מאות אנשים מול האינטרס של כמה מיליוני אנשים. ערוץ 10 יושב על משאב חשוב של המדינה. תפקידו הוא קריטי.
איומי הפיטורים הם ספין או לא
ובכן, בדומה לדיונים דומים אודות מערכת החינוך או מערכת הרפואה, הדגשת גורלם המר של עובדיו שיאבדו את מקור פרנסתם הוא ספין ותו לא. למה הדבר דומה? לכך שיתקיים דיון אודות הצידוק או אי הצידוק לשידורו של אייטם מסוים בתכניתו של גיא פינס, ואז יקום מישהו ויאמר: כן, אבל הכתבת היא פרילנסרית שמתוגמלת פר אייטם. איך אנחנו גוזלים ממנה 500 ₪ פלוס נסיעות? ממה היא תשלם שכירות?
אלה הן השאלות האמיתיות בדיון אודות ערוץ 10:
א. האם מערך חלוקת הזיכיונות לשידור הציבורי בישראל הוא הגון וראוי?
ב. האם יש מקום בישראל לשני ערוצים מסחריים החיים מפרסומות?
ג. האם ראוי שיהיה בישראל רק ערוץ מסחרי אחד שלא יהיו לו מתחרים?
ד. האם התחרות שהתקיימה בישראל בעשור האחרון בין שני ערוצים מסחריים היטיבה עם התכנים ששודרו בטלוויזיה ועם הצופה?
ה. האם ערוץ 10 הוא ערוץ טוב?
ו. האם ערוץ 10 הביא בשורה לבעיות איתן מתמודדת התקשורת?
ז. האם יש מקום לויתורים כספיים כלפי ערוץ 10 מצד משרד האוצר?
ח. האם החלטות הממשלה בעניין ערוץ 10 נגועות במניעים פוליטיים?
ט. האם זה אומר שמשום כך צריך לוותר לערוץ על חובותיו?
י. האם בשעה שערוץ 10 מבקש את בקשותיו הוא מוכן לגעת גם בשאלות עקרוניות אלה?
משחק מלוכלך של טייקונים
פיטורי עובדים הם דבר רע, במיוחד בענף כמו התקשורת שגם כך אינו מעניק לעובדיו שום בטחון כלכלי (גם הגיע הזמן שתבינו, עמיתיי העיתונאים את מה שאני הבנתי זה מכבר, שהשטות הזו, עם האיפור והתהילה, היא לא באמת מקצוע). ובכל זאת, כמי שחווה הרבה פיטורין מגופי תקשורת בשנים האחרונות, כשדרן תכניות בערוץ 10 וכמי שחייו הכלכליים יושפעו ללא ספק מסגירת הערוץ, הריני אומר בפה מלא: אין לגורלם של עובדי ערוץ 10 תפקיד מהותי בדיון אודות עתידו. הסוגיה הזו הינה רחבה וחשובה הרבה יותר ממצב החשבון שלנו בבנק.
ועוד הערה קטנה: המשחק המלוכלך שמשחקים טייקוני הערוץ בגורל העובדים, בשלוותם הנפשית ובביטחונם הכלכלי, הוא הוא הנושא שצריך להוביל את מאבק העובדים. נכון שבמוקד עומדות החלטות הממשלה בעניין, אבל מי שעומדים מאחורי איומי הפיטורין הם בעלי הערוץ ולא שרי האוצר והתקשורת. על כן כדאי אולי, במקביל להפגנות מול משרדי הממשלה להקרין פרק או שניים של "הישרדות" גם על קיר בית מסויים בהרצליה פיתוח. יש שם משטחים נהדרים.