מופז

רק אני האלטרנטיבה. מופז, ארכיון (צילום: חדשות 2)
רק שלא יישאר לבד. מופז | צילום: חדשות 2
המפלגות השונות עדיין לא פרסמו את האסטרטגיות שלהן ואת עיקרי הקמפיין, אבל כבר עכשיו ניתן לצפות מה יהיה הכיוון ואילו משפטים נשמע עד שאוזנינו תיכוונה ונשאל את נפשנו למות. הפעם זה הולך להיות קשה מתמיד, כי בהיעדר קייס אמיתי נגד ממשלת נתניהו-ברק, תיאלצנה המתמודדות לעשות שימוש בטקטיקה הוותיקה של "הטמעת מסר קליט ועם זאת מעומעם, מפחיד ועם זאת מעורפל, משמעותי ועם זאת בלתי ניתן להוכחה". יו"ר קדימה שאול מופז, למשל, עושה את זה בכישרון רב. הוא כבר החל במסע, ובשבוע האחרון שמענו קרוב למאתיים פעם שורה שנשמע שוב ושוב עד ה15.1.13: "ממשלת נתניהו הביאה לבידודה של ישראל בזירה הבינלאומית".

מהו בידוד בזירה הבינלאומית? זה טוב או רע? על פי מבחן התוצאה זה דווקא טוב. המצב בארץ די שקט. איך מוכיחים בידוד כזה? נתניהו דווקא חוגג באו"ם ומקיים מערכת יחסים נאותה עם הנשיא אובמה. רגע: ואולי הנשיא הבא יהיה בכלל מיט רומני ואז כל העסק מקבל תפנית? בקיצור, אף אחד לא באמת מבין ויודע, אבל המשפט הזה נשמע מה זה משכנע: "בידודה של ישראל בזירה הבינלאומית". אכן, אני רץ להצביע לשאול מופז, זה שיגרום, בתוך חודשים אחדים, לחיבוקה של ישראל בזירה הבינלאומית עד שאולי, מי יודע, אפילו למונדיאל נוזמן במחווה של אהבה וחיבוקי.

דרעי

אריה דרעי (תמונת AVI: mako)
לא נשאר לו מקום. דרעי | תמונת AVI: mako
אין לדעת בוודאות, איני רוצה לקחת סיכון, אבל בהסתייגות ובזהירות, ברצוני לדווח את הדיווח הבא: מקורותיי בחברה החרדית ובחצר דרעי מודיעים לי, כי עוד היום, בתוך כמה שעות, עתיד אריה דרעי לשקול סופית את החלטתו הרשמית להודיע ממש בקרוב על כוונתו לשקול החלטה על הודעה דרמטית שנוגעת, סופית והחלטית, על שיבתו האפשרית והמוחלטת לזירה הפוליטית. זה עוד לא סגור הרמטית, אבל זה מסתמן מאוד וככל הנראה הוא יכוון את שיקול החלטתו על אפשרות הודעתו הדרמטית לשעת פתיחת המהדורות.

עכשיו זה סופי.

זה אולי נשמע לכם לא מסודר מעט, אבל ידיעות כאלה בדיוק מתפרסמות, ללא בושה וללא כלימה, על ידי חבורת הכתבים הפוליטיים כבר 12(!) שנה ברציפות, ואף לרגע הם לא מסתכלים על הידיעה עליה הם חתומים ומרגישים מטומטמים. שום דבר. עולם כמנהגו נוהג.

הבה אעשה לכם סדר בכל הקשור לדרעי ולחיים הפוליטיים:

ב2000 השתחרר דרעי מכלאו. הדבר הראשון שחלף לו בראש, כמובן, זוהי שיבתו לחיים הפוליטיים. הוא המתין בסבלנות עד לחלוף תקופת הקלון, כשבזמן הזה היה לו את כל הזמן שבעולם להכין את שיבתו לחיים הפוליטיים. הוא לא עשה דבר וחצי דבר בעניין, להוציא הרפתקה קטנה בניסיונו לרוץ לראשות העיר ירושלים. משחלפה תקופת הקלון, הוא היה יכול לפעול אקטיבית בעניין, אבל גם מאז הוא לא עשה דבר, חוץ מראיונות אינסופיים על כוונתו להחליט ולשקול ולדון ולשוב ועכשיו זה סופי ובלה בלה בלה. גם עתה, בהתקרב רגע האמת, דרעי לא עושה כלום. לא יוזם, לא זז, קפוא לחלוטין. והידיעות בעיתונים? חרטא. עורבא פרח. אין בהן כלום, חוץ מאמת אחת: דרעי רוצה להיות בפוליטיקה. יפה מאוד. גם אני רוצה.

דרעי רוצה להיות בפוליטיקה. גם אני רוצה שהוא יהיה בפוליטיקה. דרעי הוא מוכשר ומבריק וביצועיסט ואחראי יותר מרוב שרי הממשלה. הוא גם דתי ומזרחי והוא אכן בשורה גדולה. אבל לדרעי אין קונסטלציה פוליטית. אין לו שום מסגרת להשתלב בה. אם הוא ירוץ לבד הוא יהיה פאתטי, הוא לא ישתלב במפלגה חילונית כי הוא דוס על כל הראש והדבר היחיד שהוא יכול לעשות זה לנסות ולחזור לש"ס, מפלגה ששונאת אותו שנאת תופת ומייחלת להתחשמלותו. זהו המצב לאשורו, תאמינו לי. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין אותו.

דרעי יודע את כל זאת היטב, לצערו, ועל כן הוא אינו עושה דבר. אבל לדרעי יש חבורת נאמנים, שלושה-ארבעה חבר'ה מתוחכמים, שעלו זה מכבר על נתון אחד בסיסי: הם גילו שהכתבים הפוליטיים הם נורא טיפשים וככל שהדבר נוגע לדוסים, הם ממש ממש מטומטמים. על כן הם מפעילים אותם, כבר 12 שנה, במטרה לשמור את דרעי המסכן באוויר. ומה הכי יפה? שזה מצליח להם! התקשורת הבורה נופלת שוב ושוב לבור הזה ושבה ומדווחת ומעלה ספקולציות ומתלהבת ומתרגשת. דרעי מדבר. דרעי חוזר. דרעי מודיע. דרעי שוקל. מדהים עד כמה קל לעבוד עליה ולהפעיל אותה.

 ליבי לאריה דרעי. הוא באמת כוח אדיר. אבל בשביל הפוליטיקה, מסתבר, זה לא מספיק. כאן עדיף לך להיות כוח קטן, אבל לחלוף על פניו של יאיר לפיד בעונת הליהוק, מאשר להיות כוח אדיר, אבל כזה שאינו מוצא מקום להניח בו את כף רגלו הפוליטית.

>>לטור הקודם שלי: למה לבזבז את הזמן עם בחירות?
>>אולמרט חוזר לפוליטיקה? איזו בדיחה