ירידה במחירים (צילום: IoanaB, Shutterstock)
נו, בכיתם כבר על התייקרות הדלק? | צילום: IoanaB, Shutterstock

נו, אז איך אתם מגיבים לעלייה הנוספת במחירי הדלק, זו המוכיחה כי מדובר במגמה שתלך ותחריף עוד ועוד? ובכן, כיוון שאני מסרב בעקשנות ליטול חלק במקהלות הצדק החברתי ויוקר המחיה ולפרוץ בנהי סוחף וביבבות חנוקות, הגורסות שכל מה שצריך כדי שגלוני דלק יחולקו חינם בתחנות הוא שינוי השיטה הכלכלית, הריני להציע כיוון מחשבה אחר, אך אמיתי מאין כמותו - בואו נפסיק להתייחס אל רכב פרטי כאל מוצר בסיסי. די לבלוף הזה.

אתה רואה בטלוויזיה אישה צעירה, אם לשניים, שעובדת כאחות באסף הרופא, מתגוררת במודיעין ונוסעת לעבודה כל יום במכוניתה הפרטית. כיון שמשכורת אחות היא בין הידועות, וכיוון ששכר הלימוד בגנים ומשפחתונים גם הוא ידוע, ברור לחלוטין כי הגברת אינה מרוויחה אפילו שקל אחד מעבודתה. היא פשוט עובדת כמו חמור ומוציאה את כל שכרה על גנים ואוטו. פלא שהיא מתחרפנת?

הטעות שלה ושל רבים אחרים נעוצה בהנחת היסוד שרכב פרטי הוא מוצר בסיסי למשפחה הבינונית ולרווק/ה המשתכרים שכר סביר. לא. ממש לא. זה היה אולי פעם, בחלון קטן אי שם. היום זה לא ייתכן.

כבר שנים אחדות שאני פועל במסגרת ארגון האחריות הכלכלית המצויין "פעמונים", המלווה כלכלית אלפי משפחות בישראל ומסייע להן לאזן את תקציבן ולעלות לדרך של עצמאות כלכלית. פעם אחר פעם אני שומע מראשי הארגון ומתנדביו את הנתון הבא: בתחילת תהליך הליווי מתבקשת כל משפחה למלא טופס דיסקרטי של פירוט הכנסותיה והוצאותיה.

הישראלים אפילו לא יודעים כמה הם מוציאים על האוטו

פקק תנועה (צילום: עודד קרני)
מהי ההוצאה החודשית שלכם על האוטו? | צילום: עודד קרני

באופן קבוע כמעט, סעיף הוצאות הרכב עומד, בפירוט הראשוני, על משהו שבין 1,500 ל-2,000 שקלים. רק בשלב השני, כשבסיוע המלווה עובדת המשפחה על נתוני האמת, מתגלה הנתון האמיתי: אין רכב שההוצאה החודשית בגינו פחותה מ-3,000 שקלים ויותר. כשהרכב נרכש בתשלומים או בליסינג ההוצאה קופצת לסכום כפול. סעיף הרכב הוא סעיף ההוצאה המעיק ביותר אחרי סעיף הדיור. לפעמים אפילו לפניו. אז למה בכל זאת אנשים צעירים אינם מעלים בדעתם אפילו לוותר על התענוג הזה ולהשתמש בתחבורה הציבורית?

אז ישנו התירוץ הדחוק וישנה הסיבה האמיתית. התירוץ הוא שהתחבורה הציבורית אינה שפירה מספיק ואינה מתאימה לצרכיהם של המוני בעלי המכוניות. זהו נתון נכון בחלקו, אבל הוא הולך ומשתנה מיום ליום וגם לו יהיה נכון – מעודי לא הבנתי מדוע הוא רלוונטי. נו, ואם התחבורה הציבורית אינה נוחה, נראה למישהו הגיוני ששבעים אחוז מהסכום שהוא משתכר/ת בחודש ילך על הוצאות רכב?

למה מי שמרוויח 4,500 שקל צריך אוטו?

אבל הסיבה האמיתית נעוצה בתפיסה השגויה הרווחת כאן הרואה ברכב פרטי סמל סטטוס. מרגרט תאצ'ר, שמעתי, אמרה פעם שגבר מעל גיל 24 שנוסע בתחבורה הציבורית הוא לוזר. עוד מכתם גס-רוח מבית מדרשה השמרני של אשת הברזל. כמו רבים אחרים גם הוא מזיק. צעירים ישראלים רואים בוויתור על הרכב הפרטי ויתור על עצמאות בסיסית והוכחה למעמדם הנמוך.

על כן הם מעדיפים להיחרך בפקקים, לחפש חנייה, לשלם דו"חות, להתעסק בביטוחים, להחליף פנצ'ר, לריב עם הבנק ולשלם מחצית משכרם החודשי על דלק. אבל לנסוע באוטובוס? אני? השתגעתם? עדיף להיכנס למאזדה החמודה, לדשדש לעבר מרכז העיר, לעמוד בתור לחניון הבימה, לשלם 25 שקלים לשעה ראשונה, להוציא מהבגאז' שלט שהוכן מבעוד מועד ולהפגין נגד "השיטה" – זו שלא מאפשרת, מה לעשות, למי שמרוויח 4,500 שקלים בחודש לצרוך מוצר מותרות בסכום דומה. משוגעים, רדו מהאוטו. עלו לאוטובוס.