זה נשמע כבר לעוס ומאוס אבל אין דרך אחרת לומר את זה – ישראל השנייה ניצחה. בניגוד לפעמים הקודמות, במסע הבחירות הנוכחי הזה נתניהו ייצג ברובד העמוק ביותר את ישראל השנייה - המסורתית, הלאומית, המאמינה באלוהים, ברבנים וביהדות שמייצג מורשת של אלפי שנים. הוא נלחם על כל הקול כדי לחזור לבייס האמיתי של הליכוד שהעלה את בגין לשלטון ב-1977 ונטש בחלקו את נתניהו בספטמבר 2019.
נתניהו התמודד מול מערכות ענק שביקשו להורידו מהכיסא תוך כדי השפלה פומבית. אבל העם תקע אצבע בעין לאליטה, למדינת תל אביב, להתנשאות האשכנזית השמאלנית, לשנאה של מערכת המשפט והאקדמיה, לתיעוב כלפי מערכות התקשורת ואמר באופן חד משמעי – נתניהו הוא המנהיג שלנו, הוא לא הפר את אמוננו ואנחנו נותנים בו אמון מלא.
תמיכה כה גדולה במנהיג ימים ספורים בלבד לפני שצפוי להתייצב על כס הנאשמים היא אמירה חד משמעית של חוסר אמון של מרבית העם בממסד המשפטי, התרבותי והתקשורתי של מדינת ישראל. נתניהו גילם בהופעותיו הווירטואוזיות ברחבי הארץ כשעבר מעיר לעיר ומכפר לכפר את דמות המנהיג הנרדף לכאורה ללא עוול בכפו רק בשל העובדה שהוא מייצג את אזרחי ישראל השנייה שהרימו ראש לאחר דיכוי של שנים רבות ולכן ניצח.
בשלב זה עומדות בפניו לכאורה שתי אפשרויות האחת לנסות לחתור לממשלת אחדות מול כחול לבן אך אז ייאלץ להתפשר על עקרונותיו ועל חלק ניכר מהבטחות הבחירות שלו לשנות את המערכת מבפנים. האפשרות השנייה היא להקים ממשלת ימין צרה המבוססת על אמון השותפות שלו לבלוק ואז לנסות להרחיבה.
להערכתי נתניהו יבחר באופציה השנייה. ההקלטות של סביבתו של גנץ שיצאו לאור חשפו קרע פנימי עמוק בכחול לבן המבעבע כעת וצף מעל לפני הקרקע ואין שום סיבה שחברי כנסת מהמפלגה הזו או אפילו מאחרות בגוש המרכז-שמאל לא יגלו אחריות ויצטרפו לממשלה יציבה בראשותו של נתניהו.
אפשר לעשות את זה ולשם ביבי חייב לחתור על מנת לממש את הבטחות הבחירות הרבות שלו ולהביא את כל ההישגים להם הוא שואף למען אזרחי ישראל. ממשלה שתשאף לריבונות, לביטחון, להגברת המסורת, לחיזוק התודעה היהודית ותייצג את עם ישראל בגאון, בגאווה מול כל העולם.
ומה נגיד על בני גנץ? אם רק היה מקבל את מתווה הנשיא ריבלין שהוצג לו לפני חודשים ספורים הוא היה נכנס בימים אלה אל בית ראש הממשלה ברחוב בלפור כמנהיג הבא של מדינת ישראל. אבל זה לא קרה. זה לא קרה בגלל שגנץ היה נתון למרותו של יאיר לפיד וחולשות בקוקפיט לא אפשרה לו להוביל מהלך. כעת נותר ליו"ר כחול לבן רק להתחרט על שלא הוביל מהלך אמיץ של אחדות אבל כבר מאוחר מדי.