לא צריך להיות מבין גדול בפוליטיקה. כל מי שעיניו בראשו יכול לראות את הקו הדק והעדין המחבר בין המאבק בכנסת בעניין שופטי בית המשפט העליון, לבין ההשתלטות של אנשי ראש הממשלה על רשות השידור והמאבק על דמותו - או יותר נכון לומר עצם קיומו - של ערוץ 10, כמו גם העברת החוק כנגד תרומות זרות לארגוני השמאל ועד החקיקה המבקשת להעלות את סכום הפיצויים על עבירת לשון הרע, שנועדה אף היא להרתיע את כלי התקשורת. אבל מה מביא את הקואליציה לירות לכל הכיוונים האלה באותו הזמן?
בשביל לענות על זה, צריך לחזור כמה עשרות שנים אחורה. מאז המהפך הפוליטי בשנת 77, בו בגין הפתיע ועלה לשלטון אחרי כמעט שלושים שנות ממשלת עבודה, השלטון בישראל היה כמעט אך ורק בידי הימין. אותו ימין ייצג לא רק את אנשי הליכוד, אלא בהקשר רחב יותר סימל את הגעתם של המיעוטים, אלה שלא הרגישו עד אז חלק מוביל בהשפעתו על המדינה, אל כס השלטון. בגין ייצג את אנשי העם, שומרי המסורת, והוא היה מוקף באנשי תנועת "חרות", שלא הרגישו אף פעם חלק מהשלטון המפא"יניקי. בהמשך, חברו אל הימין הדתיים, החרדים, המתנחלים, הרוסים וציבורים נוספים שאף פעם לא חשו שבכוחם לקבוע במדינה סדר יום ולהיות חלק מהמיינסטרים.
אבל ברבות השנים הם הבינו שהם טעו. הם אמנם שלטו בכנסת ובממשלה, אבל גילו שהשמאל והאליטות הישנות לא הסכימו לשחרר את אחיזתם במוקדי כוח אחרים, לא פחות משמעותיים – הפקידות הבכירה, השוק הכלכלי, מערכת המשפט והתקשורת. הוותיקים לא קיבלו בשמחה את האורחים החדשים שאיימו על ההגמוניה שלהם, ועשו הכל בכדי להצר את צעדיהם. רבים מאנשי האליטות הישנות חשו כי הציבורים החדשים שקמו והגיעו לשלטון "גנבו לנו את המדינה". כך הרגיש הימין כי למרות המהפך הדמוקרטי שהביא אותו לשלטון, הוא עדיין חסר שיניים בכדי לפעול ולהשפיע, בשביל לקבוע סדר יום ולהטמיע את האג'נדה אותה רצה להוביל.
כך למשל, בקדנציה הראשונה שלו חש בנימין נתניהו שהתקשורת מחפשת אותו בנרות. הוא הרגיש במצור וחסר חופש פעולה, מסורס אפילו. גם החקירות אותן הובילו בזמנו הפרקליטות ואנשי המערכת המשפטית לא סייעו לתפקודו.
ואילו עכשיו, בקדנציה השנייה שלו, בה הוא מרגיש שקואליציית ה"מיעוטים" שמקיפה אותו יציבה מתמיד, הוא ושותפיו פשוט מנסים לתקן את המעוות מבחינתם. זה הרגע שלהם לנתב את המדינה לכיוון שלהם. ואם זה דורש מהם לנהוג בברוטליות, לזרז העברת חוקים ולהתעלם מהביקורת הציבורית, אז זה מה שהם יעשו. וכך אנו מוצאים את נתניהו חזק מתמיד עם שופר בדמות "ישראל היום", עם תומכים נאמנים ברשות השידור,עם אצבע מאיימת לכיוונו של ערוץ 10 ועם ניסיונות לקבוע מי ישב בבית המשפט העליון.
הוא בסך הכל למד סוף סוף לשלוט.
מה אתם אומרים על החוקים החדשים? כתבו לנו בתגובות