הבוקר פורסמה הצעתו המקורית של שר השיכון אריאל אטיאס לשלב אברכים חרדיים בענף הבנייה בישראל. לפי אטיאס, האברכים שייצאו לעבוד בתחום יוכלו להרוויח שכר של 15,000 ש"ח. כל תוכנית המהווה איזה שהיא קרן אור לפיתרון בעיית התעסוקה בקרב החרדים - תבורך. בניגוד למה שמקובל לחשוב, הציבור הזה מוכן ורוצה להשתלב בשוק העבודה, לא פחות ואולי אף יותר ממה שהמדינה ומערכות השלטון מעוניינים לשלב אותו.
אבל במקרה העומד בפנינו, אני מרשה לעצמי להטיל ספק שהתוכנית נועדה להצלחה יתירה. ראשית, ענף הבנייה סובל מתדמית נמוכה בקרב הציבור הישראלי. לראייה, מעט מאוד ישראלים מוכנים להשתלב בענף הזה, ורוב הקבלנים נאלצים להסתמך על ידיים זרות - אם של פועלים משטחי הגדה ואם ייבוא של כוח עבודה מהמזרח הרחוק ומטורקיה. אטיאס רוצה שהאברכים ובני הישיבות ישתלבו במקצועות הבנייה? נראה אותו קודם גורם לאזרחים ישראלים אחרים לעבוד בתחום הלא מאוד מבוקש.
ואם ישראלי מן השורה איננו מתפתה מן השכר הגבוה המוצא ע"י כבוד השר, על אחת כמה וכמה אברך חרדי. הרי בפני החרדי עומד גם המחסום הראשוני המקשה עליו לצאת לשוק העבודה - הנורמות החברתיות המקובלות (או בעצם שאינן מקובלות) במגזר זה. מבחינתו של אותו אברך ללכת ולעבוד בתחום הבנייה זה דבר מופרך שרחוק מאוד מן המציאות, גם אם כלכלית העניין ישתלם לו.
בואו נתבונן באברך שעוזב את לימודיו בהיכל הישיבה ומגיע לשוק העבודה. אין בידו כל השכלה או תואר אקדמי, והיתרון היחסי היחיד שיש לו הן שנות לימודיו בישיבה, שסייעו לו לחדד את מוחו ולפתח את שיכלו. היתרון היחסי שלו הוא היכולת ללמוד במהירות וביסודיות תחומים חדשים הדורשים בעיקר מחשבה מעמיקה ויצירתית. זאת הסיבה שרבים מבני הישיבה היוצאים לשוק התעסוקה בוחרים ומצליחים להשתלב בעיקר במקצועות ההייטק. ממילא כשאותו אברך יוצא לעבוד בענף הבנייה, אין לו שום ניסיון והכשרה בתחום, וגם לא כלים שרכש בשנות לימודיו בישיבה ויוכלו לסייע לו להשתלב בענף.
אני מתפלא מאוד על השר אטיאס, שנחשב לאיש חכם ומעשי. מה גם שהוא מגיע מהמגזר החרדי ומכיר את צרכיו, שאיפותיו ומגבלותיו ובתוך עמו הוא יושב. קשה לי להבין מה ראה להצהיר הצהרה מרחיקת לכת, שכאמור אין מאחוריה ולא כלום. טוב יעשה אם ישקיע את מרצו בתוכניות מעשיות וקונקרטיות שאכן יכולות להביא תועלת ממשית לציבור אותו הוא מייצג.