וַיְהִי, בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים, וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ
ככה זה מתחיל. בימים שבהם השופטים עושים שפטים. המדינה מתפוררת. שחיתות. בירוקרטיה. אין ביטחון ברחובות. הכל כמובן מוביל למשבר כלכלי חמור.
וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב... וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ
אלימלך איש עשיר. קשה לו קצת בארץ. מחליט לקחת את הכסף ולרדת למואב. והוא לוקח
אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי וְשֵׁם שְׁנֵי-בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן
כבר אנחנו רואים לפי השמות, שמשהו לא טוב הולך לקרות. מה אתה קורא לילדים שלך מחלון וכיליון? מה אתה, דפוק? זה כמו לקרוא להם וירוס ודלקת. ובאמת, מהר מאד הבנים מתכלים ומשאירים שתי אלמנות צעירות, שם האחת עורפה ושם השנייה רות. נעמי מחליטה לחזור לארץ ואומרת לכלות שלה "אתן לא חייבות לי כלום. אתן מואביות, תישארו במואב".
עורפה מפנה את עורפה, ורות נהפכת לסמל ההתגיירות (ניסיתי למצוא חרוז לרות. סליחה). אבל רות באמת נותנת הצהרת נאמנות נפלאה:
אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ.. עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי...
בזכות זה היא קיבלה מגילה על שמה, ועוד במיקום מצוין: בין ספר משלי לשיר השירים, בדיוק אחרי שמשלי מדבר על אשת חיל. כבוד. נעמי ורות חוזרות לארץ, לבית לחם, עניות וחסרות כל. אין מה לאכול.
וַתֵּלֶךְ...(רות) וַתָּבוֹא וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה... וַיִּקֶר מִקְרֶהָ--חֶלְקַת הַשָּׂדֶה לְבֹעַז
במקרה היא הולכת ללקט שיבולים בשדה של בועז, סלבריטי בבית לחם.
וְהִנֵּה-בֹעַז, בָּא... וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים ... לְמִי, הַנַּעֲרָה הַזֹּאת.
בועז רואה בחורה יפה, נדלק. מתחיל לברר מי זאת.
וַיַּעַן, הַנַּעַר...וַיֹּאמַר: נַעֲרָה מוֹאֲבִיָּה הִיא
כלומר, הבחורה הזו היא מואבייה, היא עובדת זרה. אפשר לעשות בה מה שרוצים. כמה שיבולים והיא שלך.
אבל בועז היה גבר אמיתי, ג'נטלמן. והוא ראה את הבן אדם, את האישה, ולא את הסטיגמה. ניגש אליה, אומר לה: פעם ראשונה בבית לחם? בכיף. תלקטי כמה שיבולים שאת רוצה. בחינם. אני לא צריך ממך כלום. אני בדיוק הולך פה לגורן לשתות קצת יין, לשמוע קצת ביטלס וטו סליפ אינטו סומפינג מור קומפורטובל.
רות שואלת את נעמי מה לעשות, ונעמי אומרת לה "מזתומרת?":
וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ, וְשַׂמְתְּ שמלתך עָלַיִךְ--(וְיָרַדְתְּ) הַגֹּרֶן...וִיהִי בְשָׁכְבוֹ,... וּבָאת וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו... וְהוּא יַגִּיד לָךְ, אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשִׂין.
נעמי אומרת לה תתקלחי, תתאפרי, שימי שמלמלה יפה ולכי שכבי למרגלותיו. ותאמיני לי, אני מכירה גברים. יהיה בסדר. והיא באמת באה בלילה, בשקט.
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת; וְהִנֵּה אִשָּׁה, שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו.
וזה הזמן לשאול וילפת? מה זה וילפת? ובכן, מקור בכיר במדרש מוסר שוילפת – שנעשה בשרו קשה כלפת. שהיה ממשמש בבשרה ואומר הרי זוהי אישה! כלומר הוא סבל מהתקשות, אבל משום מה לא התקשות רגילה, בצורת ירק נורמלי כמו גזר, אלא משהו מוזר בצורת לפת כבושה. וככה הוא הולך לישון. הוא לא נוגע בה, למרות שהוא נדלק עליה. הוא ג'נטלמן. הוא רוצה משהו רציני.
ועל הבוקר, איך שהוא מתעורר, הוא הולך לעשות סידורים לחתונה. בודק תזמורות, תפריטים, אולמות, חליפות. מתרוצץ. וכל זה כשמרכז הכובד שלו עדיין בלפת. ורק אז ויקח בועז את רות ותהי לו לאישה ויבוא אליה. ובאותו לילה רות נכנסה להריון, ויולדת את עובד, שהוא הסבא של דויד המלך.
מזלנו הגדול הוא שבועז לא הקשיב לאלי ישי, כי אז הוא היה מגרש את רות המואביה, העובדת הזרה, ולנו לא היה את דוד המלך. שאגב, נולד בחג השבועות. חג שמח.