קשה להשתחרר מהתחושה שמשהו לא טוב עובר על היועץ המשפטי לממשלה ואנשי הפרקליטות. אולי זה שיכרון הכוח אחרי שהשלימו את משימתם להביא לכתב אישום נגד נתניהו וכנראה לסנדל אותו, אולי סתם תחושת זחיחות. כאילו מסתובב שם איזה דחף להבעיר כמה שיותר מדורות, להביא את המתח מול נבחרי הציבור והאנשים שבוחרים בהם, לשיא שלא היה כדוגמתו. כי אל המתח וחוסר האמון הציבורי כלפיהם בעקבות הגשת כתב האישום, מצטרפת עכשיו פרשיית מינוי המחליף הזמני לפרקליט המדינה שי ניצן.
ניצן, שנחשב לאחד הכוחות המרכזיים מאחורי כתב האישום נגד נתניהו, מסיים בעוד שבועיים את תפקידו כפרקליט המדינה בשעה טובה. על פי הנוהל שר המשפטים אמיר אוחנה אמור היה למנות ועדת איתור שתציע מועמדים להחליף אותו, אלא שעל פי החלטות קודמות של בג"ץ, הודיע היועמ"ש אביחי מנדלבליט לשר אוחנה שמכיוון שמדובר בממשלת מעבר, לא ניתן למנות ועדה שתציע מחליף קבוע. אפשר לדון עד כמה בג"ץ יצר כאן מצב בריא ונכון, ויש בהחלט צדדים לכאן ולכאן, אבל מינוי מפכ"ל קבוע למשטרה מתעכב כבר למעלה משנה, אז מה לנו כי נלין על עיכוב במינוי פרקליט המדינה. אלא שהפעם התיאבון השלטוני של היועץ המשפטי לממשלה לא נעצר כאן.
בהיעדר יכולת למנות מחליף קבוע, פנה השר אוחנה למנות מחליף זמני, בהתאם ללשון החוק שקובע שבמקרה כזה השר רשאי למנות מחליף זמני לשלושה חודשים, בהתייעצות עם נציב המדינה, וכאשר הבחירה צריכה להיעשות אך ורק מקרב עובדי המדינה הקיימים. אוחנה פעל לפי כל הקריטריונים הללו, והודיע שהוא מתלבט בין חמש דמויות מתוך אנשי הפרקליטות - שלמה (מומי) למברגר, המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים; רז נזרי, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה; אורלי בן ארי-גינזברג, המשנה לפרקליטת מחוז מרכז; דן אלדד, מנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה; ואושרה גז-איזנשטיין, פרקליטת מחוז תל אביב. כולם, כאמור, אנשים מתוך המערכת, בדיוק כפי שאומר החוק, לא איזה מהפכנים גדולים מבחוץ, וכל זה כשמדובר סך הכל במינוי זמני לשלושה חודשים. אמנם ייתכן בהחלט שהמינוי יוארך עד שתקום ממשלה קבועה שתזכה לאמון הכנסת, ועדיין זו עמדה זמנית.
החוק אמנם קובע מפורשות שזו סמכותו של השר, אבל היועמ"ש החליט כנראה שהוא מעל החוק, או אם תרצו – שהוא עצמו החוק. במקביל להודעתו של השר אוחנה, פרסם מנדלבליט חוות דעת שקובעת שיש רק אדם אחד שראוי למלא את התפקיד – המשנה הנוכחי לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, מומי למברגר. היועמ"ש עצמו כמובן לא יכול למנות את למברגר כי הוא לא מוסמך לכך בחוק, אבל הוא הודיע לאוחנה שזה האיש שאוחנה צריך למנות.
כן כן, מנדלבליט, שעל פי החוק אין לו שום תפקיד בסוגיית המינוי הזה, הודיע לשר המשפטים את מי הוא חייב למנות, ושהבחירה שלו מוגבלת לאדם אחד ספציפי. למעשה היועמ"ש הפך את השר לחותמת גומי על החלטות היועץ. אם זה לא מספיק, הרי שהודלף שמנדלבליט הבהיר שאם השר אוחנה ייבחר למנות אדם אחר, היועמ"ש יכריז על מניעה משפטית במינוי, וכמובן שאם העניין יגיע לבג"ץ הוא לא יגונן עליו. במילים אחרות, בפני השר הונחה "הצעה שאתה לא יכול לסרב לה".
מדובר ברגע המבחן המשמעותי הראשון של אוחנה, האם הוא ייכנע לשלטון הפקידים המשפטיים, או יעשה צעד ראשון, גם אם קטן, להחזרת המשילות לידי נבחרי הציבור. היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט נתן לו אתמול מתנה יקרת ערך - הזדמנות להוכיח שהנאומים הנחרצים שלו בעבר על כך שההחלטות במדינת ישראל צריכות להתקבל בידי נבחרי הציבור ולא פקידים משפטיים, הם לא סתם דיבורים, אלא גם באים לידי ביטוי בשטח.