אני רוצה לספר לכם סיפור על חברה שלי, שבסך הכל רצתה לתרום למדינה שלה ולהיות חלק מהאנשים שמנסים לבנות כאן עתיד טוב יותר. יכול להיות שלא בחרתי את הרגע הכי נכון לספר את הסיפור. בין טירוף הניצחון של דונלד טראמפ לקרב הפסיכי של ביבי נגד אילנה דיין, לא בטוח שיש לאנשים סבלנות לשמוע סתם סיפור בלתי ייאמן על העתיד שלנו. אבל החברה שלי שוב קיבלה השבוע את המשכורת שלה, שהיתה נמוכה ב-30% ממה שמגיע לה. היא מורה בישראל, ובמקום 6,500 השקלים שהיא אמורה לקבל הגיעו 4,500. זה שיפור מהחודש שעבר, שבו היא קיבלה רק 3,500.
אסור לי להשתמש בשם האמיתי שלה, כי מערכת החינוך אוסרת על מורים להתראיין בתקשורת, אז המצאתי לה את השם מיכל צנעני. סתם כדי שתדעו שהיא תימניה, וגם כדי שחברה שלי מרגול תהיה מרוצה. היא פגשה אותה פעם ומאוד התגאתה בה. מיכל, כיום בת 29, גדלה בתל אביב וכבר לקראת הצבא הבינה שהיא רוצה להיות מורה חיילת. איכשהו עוד בתיכון היא החליטה שחברתם של תלמידים מעניינת אותה, שזאת דרך חשובה לתרום ולשנות את העתיד, שזה שילוב של הנאה ואידאולוגיה. במיוחד אם אתה הולך ללמד במקומות יותר מסובכים, שבהם התלמידים לא מקבלים הכל בבית, מן המוכן.
אחרי הצבא היא עשתה תואר ראשון באוניברסיטה ותעודת הוראה והצטרפה למערכת החינוך. היא לא ניסתה להתקבל לבית ספר יוקרתי בצפון תל אביב אלא הלכה לדרום, ליפו, כדי לעבוד בבית ספר שהיא קוראת לו "לא הומוגני". בצבא היא כבר עבדה עם עולים, וביפו היא השתדרגה ליהודים וערבים במעמד סוציו-אקונומי נמוך. השנה היא עברה לרמלה ומלמדת שם בתיכון מקצועי. עכשיו האתגרים הם עוד יותר מסובכים.
צריך להבהיר: מיכל ממש אוהבת את העבודה שלה. אין בה מרמור על זה שהעבודה לא תעשה אותה עשירה, ועל זה שהיא כנראה לא תקים סטארט-אפ ולא תעשה אקזיט. יש לה חברות שמשלימות הכנסה בדרכים שונות ומשונות: אחת למשל היא מחנכת בוקר ומלצרית בערב. אחרים נקרעים בשעורים פרטיים. לה למזלה יש בן זוג שמקבל שכר סביר, וביחד הם יכולים לנהל משק בית ולחלום על עתיד טוב יותר.
אתם אולי לא יודעים, אבל חישוב שכר המורה הוא עניין מורכב. יש משכורת בסיס, אבל מקבלים תוספות - על ותק, על תואר ראשון ושני, החזרי נסיעות, תוספת למחנכת כיתה ועוד ועוד ועוד. לכן המורה לא יודעת אף פעם מראש כמה תקבל, וצריכה להיות ערנית לכך שכל הפרטים שלה הוזנו נכון למערכת.
כדי לקבל איזשהו מושג כמה היא תרוויח, המורה צריכה בקיץ - כל קיץ - לבלות כמה שעות טובות בבניין של משרד החינוך. בתל אביב למשל יש בקיץ תורים של שעתיים-שלוש, שבהם מורים מתייבשים בניסיון להבין כמה ירוויחו בשנה הבאה. מיכל מתארת חוויה די משפילה. פקיד יושב מולך ומסמן על הדף את כל מרכיבי השכר שלך לשנה הקרובה. אם יש לך מזל זה פקיד נחמד ויעיל. סיכוי לא גבוה שזה יקרה. במחוז שאליו עברה השנה לפחות אפשר לשלוח מייל או פקס עם הפרטים מראש, בתל אביב מי ששולח מיילים לא נענה. גם לא פקסים. וצריך לבוא עם כל הניירות.
אחרי שאתה מסיים אצל הפקיד הראשון, אתה עובר לקומת הגזברות. שם מחשבים את שכרך לשנה הבאה. בסוף הבילוי אתה מקבל פיסת נייר ועליה המשכורת העדכנית שלך. כלומר, כנראה העדכנית, כי עד הרגע האחרון איש לא באמת יודע מה תהיה הגדרת המשרה שלו לשנה הבאה. אם עברת מחוז, סביר שחלק מהפרטים ישתבשו בדרך.
וכך במקרה של מיכל. מישהו הזין לא נכון איזה פרט או איזה תאריך, והלך עליה. מיכל נדפקה ושכרה מחושב משום מה ללא תוספות הסכמי השכר של העשור האחרון. למה? ככה. למה אי אפשר לסדר את זה? כי לא מצליחים. כבר שנה. ולכן היא מקבלת משכורות של לפני עשר שנים. כל הניסיונות שלה לנער את המערכת נכשלו בינתיים כישלון חרוץ.
לאחד לא חישבו תואר, לשני לא חישבו ותק
עכשיו, אל תגידו "קורה, לא נעים, אבל זה מקרה אחד". מיכל היא לא היחידה. בשיחות חדר המורים התברר שהמון מורים בתיכון שבו היא מלמדת סובלים מעיוות כלשהו: לזה לא חישבו תואר שני, להוא לא חישבו ותק. המורים כבר יודעים שהמשכורת היא סוג של הימור.
בבית הספר החדש של מיכל יש מנהלת שמאמינה בצדק, והיא החליטה לנסות לעזור למורים שלה. היא אספה את כל העיוותים בשכר ומנסה לעדכן את משרד החינוך. היא כמובן מתרסקת על בסיס קבוע מול המערכת. ארגון המורים גם הוא מיודע. הם הכריזו על סכסוך עבודה. כאילו שזה יזיז משהו.
מיכל בטוחה שלאף אחד לא אכפת. בשנים האחרונות נכנסה למשרד מערכת ממוחשבת, אבל הרבה מאוד מהפקידים בכלל לא יודעים לתפעל אותה. אז כל חודש מיכל מקבלת את המשכורת ולא יודעת מה לעשות. תשאלו למה היא ממשיכה? כי היא אוהבת את העבודה. היא אוהבת את המפגש עם בני נוער עם עיניים בוערות, היא אוהבת להכניס בהם מוטיבציה להצטיין ולהשתפר למרות הגורל שכביכול ארגנו להם. היא אדם עם הרבה מודעות חברתית והיכולת להילחם בהסללות למיניהן ולנצח, לראות אנשים שלא היית מאמין שילמדו עושים בגרות, הולכים לאוניברסיטה ובעיקר משדרגים את חייהם וחיי הסובבים אותם – זה ממלא לה את כל המצברים.
אין לי מושג כמה זמן היא עוד תחזיק מעמד. בן זוגה, שיודע כמה היא אוהבת את העבודה, מעודד אותה להמשיך ולהילחם לפחות עד שתקבל את כל הכסף שמגיע לה ותתחיל להביא הביתה 6,500 שקל כל חודש. 6,500 שקל! תחשבו שזה מה שאמורה לקבל המורה הכי טובה שתהיה אי פעם לילדים שלכם. לא רק שזה מביש, היא גם לא מקבלת את כל הכסף. רק חלק. וכשזה המצב, ולאף אחד לא אכפת, אל תתפלאו כשמערכת החינוך תקרוס.