עוד לפני שנתייחס ספציפית אלי, צריך להבין משהו בסיסי. בין עונה לעונה יושבים הצוותים הקריאטיביים ושוברים את הראש מה לעשות. והאמת היא שאין הרבה מה לעשות. המתמודדים הם תמיד נעלם. אתה רק יכול להתפלל שיבואו כוכבים אמיתיים. כל התחקירנים בעולם לא יכולים להבטיח את זה.
סימון קוואל וריאן סיקרסט, אם להרחיק עדות, יישארו מי שהם. גם בפורמט, במיוחד אם הוא עובד, עדיף כמעט ולא לגעת. המקום היחיד שבו אפשר לשפר זה בצוות השופטים. למשל להוסיף את בריטני ספירס.
ל"קורא לך" כבר יש את איל גולן, ויש גם צוות שופטים מקצועי, מאוזן, אבל גם מאוד ספציפי. ההצטרפות של דודו אהרון, שמתגלה באודישנים כאיש רציני וממש לא פראייר, באופן שיפתיע מאוד את מי שחושב עליו במושגים של "לה לה לנד", היא עוד מאותו דבר. אהרון הוא חבר של אייל, יש ביניהם דינמיקה חמודה, אבל דודו אהרון הוא לא באמת "יציאה".
אל תקראו לי ים תיכוני
מי שעקב אחרי שתי העונות הראשונות של "אייל גולן קורא לך" שם לב שלא רק שהיא חיפשה במוצהר זמרים מזרחיים, היא התנהלה כמעט לחלוטין בתוך עולם סגור, שבו ההעלבה הכי גדולה למתמודד היא שהביצוע היה "אשכנזי, נטול מזרחיות או סלסולים אמיתיים, ולא מתאים לכאן". מאחר ששתי העונות זכו להצלחה עצומה, נדמה שככה צריך להיות, מצד שני זה גם קצת משונה.
הרי מה שקרה בשנים האחרונות זה שהז'אנר שיוסי גיספן מבקש שמעתה יקראו לו המסולסל, בעוד מרגול טוענת שאין צורך לכבס ואפשר להמשיך לקרוא לו מזרחי (שניהם שונאים את המושג ים תיכוני), כבש לחלוטין את תעשיית המוזיקה הישראלית.
נשאלת השאלה מדוע כשהוא חובש את כובע מגלה הכישרונות, ומבקש למצוא זמר או זמרת חדשה שאותם יטפח, הוא וחבריו השופטים אינם מביאים בחשבון שכדי לקצר תהליכים, עדיף שהזוכה יהיה מהתחלה טעים גם לאוזניים פולניות.
כוכב הוא כוכב הוא כוכב
אז זהו, שעכשיו כנראה נפל להם האסימון והביאו אשכנזי. אחד שלא באמת מכיר את כל הלהיטים של רובי חן. מצד שני מפה לשם בעשור האחרון לא רק שהתחלתי לאהוב מוזיקה מזרחית, גם למדתי, כמו שאני עושה בכל ז'אנר חדש שאני נחשף אליו, את ההיסטוריה, מי נגד מי, מה הזרמים, ונדמה לי שהיום יש לי הבנה די יפה של המרחב הזה. עדיין, לפני יום אודישנים, אני מבקש שישלחו לי את רשימת השירים, כדי שאוכל לשמוע מראש את כולם ביו טיוב.
בחמש עונות של כוכב נולד אפשר לספור על יד אחת את השירים שלא הכרתי באודישן. שלא לדבר על זה שבחצי המקרים יכולתי לנחש מראש איזה שיר ישיר מתמודד רק מלשמוע אותו אומר שלום. זה קצת מלחיץ אותי לשמוע קאברים לשירים שאני לא מכיר.
השמאלני היחיד בצוות
אני מעט זהיר בדברים שאני כותב, כי בינתיים צולמו רק מספר תכניות של אודישנים, ואני לא באמת יכול לקפוץ למסקנות. אני אהיה הרבה יותר חכם, בסוף העונה. אז יהיה לי קל להבין מה קרה ואיך.
בינתיים אני מתאקלם בחיים החדשים שלי. במילים אחרות, "נו, ספר איך שם?". אז קודם כל צריך להדגיש שקבלת הפנים הראשונית הייתה מאוד לבבית. אייל גולן והשופטים שלו, כולל דודו אהרון שהוא חדש אבל בעצם לא חדש בחבר'ה, הם כנופיה מאוד הרמונית. הם לא באים סתם לעבוד אלא לעבוד וליהנות. ליהנות זה אומר שמספרים הרבה בדיחות, לא מעט מהן גסות. נדמה לי שהתיאור הכי טוב יהיה של חבורת מילואימניקים.
אחרי שבועיים של צילומים אני מרגיש כמו דג במים. ויש לי כבר לא מעט ריטואלים קבועים. למשל הדיון עם יוסי גיספן שמנסה כל פעם לשכנע אותי שיש אלוהים ואני פשוט עיוור שאני לא מאמין בזה. או פינת השיר האשכנזי, שבה אני משמיע לדודו אהרון איזה שיר ישן של אריק איינשטיין או נורית גלרון ומנסה לשכנע אותו שיש בזה קסם.
יש גם הרבה שיחות מטרוסקסואליות. אני מודה שאפילו בתור הומו צמרת, קשה להביס את סטנדרטי הטיפוח והחיבה לשיחות על בגדים שיש לעדי ליאון וירון אילן. הדבר היחיד שאנחנו משתדלים לעקוף זה שיחות פוליטיות של שמאל מול ימין, למרות שגם זה צף לפעמים. וכן, אם הבנתי נכון, אני השמאלן היחיד בצוות.
ההבדל בין אייל ודודו לעברי לידר
השאלה השנייה ששואלים אותי עכשיו כל הזמן היא "אז במה הם שונים?" ונדמה לי שמצאתי את התשובה. הדבר שאייל גולן, דודו אהרון והחברים הכי אוהבים זה לשיר. תחשבו רגע על המשפט הזה. הוא קצת מצחיק אבל הוא לגמרי אמיתי. אני מדמיין נגיד את חברי הטוב עברי לידר, יושב בפאנל שופטים עם אביב גפן ואסף אמדורסקי וברור לי, שלתפוס פתאום מיקרופון ולפרוץ בשיר סתם כך, כי מתחשק להם, זה בדיוק מה שלא יקרה.
אצל אייל גולן זה בדיוק ההפך. תן לו רגע שקט, או זרוק איזה אסוציאציה ומיד הוא מתחיל לשיר וכולם מצטרפים. אם הוא היה יכול, הוא היה שר דואט עם כל אחד מהמשתתפים, וכשהם שרים, הוא מרבה להצטרף אליהם.
כלומר אם תשאלו מה הסוד הכי גדול שגיליתי על אייל גולן, התשובה שלי (בינתיים) היא ששירה היא באמת המהות שלו. לכן גם התרגשתי מאוד כשהודיעו לי שבקרוב מאוד אני מוזמן לקודש הקדשים, ערב קריוקי, שבו כולם שרים עד צאת הנשמה. מבחינתי זה אומר שהתקבלתי.
אם וכאשר, אני מבטיח לדווח איך היה. או לפחות להעלות תמונה שלי שיכור לאינסטגרם. אני יודע מראש שאהיה שיכור כי רק אלכוהול יוריד ממני את העכבות ויגרום לי להתחיל לשיר לפני צוות השופטים של "אייל גולן קורא לך". אני לא רוצה להתחיל לדמיין את הפרצוף העקום שהם יעשו.