עיבוד מחשב: אוחובסקי בסלפי עם ביבי וחמינאי (עיבוד: AFP, GettyImages IL)
סלפי עם היפות שלי במזרח התיכון הישן (עיבוד מחשב) | עיבוד: AFP, GettyImages IL
אני בוגד ושמאלני מניאק. אבל מה עם ראש המוסד לשעבר שבתאי שביט? ומה עם משה ארנס? ומה עם הנשיא רובי ריבלין, שהיה עד לפני רגע יקיר הימין? מתי זה הרגע הזה שבו מדינה מחליטה להתאבד, או לפחות להפוך מישות דמוקרטית וסימפטית למקום אפל. כמו איראן. אנחנו ואיראן? אם לא שמתם לב, המהפכה כבר התחילה.

כאשר מנתחים מהלך היסטורי, תמיד נשאלת השאלה, מה היה הרגע שבו הכל התהפך. לפעמים זו מלחמה, שבה נראה היה שצד אחד מנצח ואז הצד השני הפך את הקערה. לפעמים זו משפחה נחמדה ומאושרת שיום אחד החלה להתפרק. בדיעבד אנשים תמיד מנסים להגיע לרגע המשבר שבו המציאות השתנתה, באופן שהוא אל חזור. אז בלי להיות פסימי, עוכר ישראל, ושמאלני מניאק, יתכן שאת השבוע הנוכחי נצטרך פעם לזכור.

הסרט "גט" ב-3D

השילוב הזה של השלטים "יהודים מעסיקים רק יהודים" ו"כאן לא מעסיקים ערבים" עם השיר של עמיר בניון וחוק הלאום, זה כבר מייצר שילוש קדוש, מפץ, אתם תבחרו את המילה המשומשת. קחו את המילה הזאת, תוציאו אותה מחוץ לקופסה, ותנסו להביט עלינו מבחוץ. מה חושב בן אדם עם הגיון סביר על מקום שבו במלחמה האחרונה מפקד נערץ וגיבור שלח לפקודים שלו מכתב שמסביר שאנחנו נלחמים בשביל ובעזרת אלוהים, ורק החוקים שלו הם מה שמוביל אותנו.

מדינה שבה אחרי עשרים שנה של סטטוס קוו, הוחלט שכדאי למתוח את החבל ולהתחיל מלחמת דת על המקום הכי קדוש גם ליהודים וגם למוסלמים. וכדי שכל זה לא יעבור סתם כך, אחד הזמרים הכי מוכשרים באותה ארץ, כתב שיר שנאה גזעני על ערבי, שכולנו הרי יודעים שאם בצרפת מישהו היה שר שיר כזה על יהודי היינו זורקים פצצת אטום על פריז.

ואם זה לא מספיק, אז כדי לסדר את כל זה יפה באופן חוקי יש חוק חדש, חוק הלאום, שהופך את ישראל ממדינה דמוקרטית יהודית, למדינה יהודית, שחיה לפני החוק היהודי העתיק (ברוכים הבאים לסרט "גט" גרסת ה-3D), ואזרחיה שאינם יהודים מוכרזים בזאת כאזרחים מדרגה גימל באופן רשמי.

אני בוגד. את זה כבר סיכמנו בשבועות האחרונים (ותודה לאריות של הצל). אני גם לא ממש מאמין באלוהים. ואני מאמין שיש דבר כזה גזענות. אבל עזבו אתכם מעמיר בניון. הדבר היחיד שמבאס איתו זה שהוא מוכשר וכתב המון שירים יפים. לכן קשה לעכל אותו בפאזה החדשה שלו. כי לך תשיר עכשיו "ניצחת איתי הכל" במלוא גרון, כשאתה שומע את בניון פותח ג'ורה אצל יעל דן.

אבל מה אני? קחו את ראש המוסד לשעבר שבתאי שביט. הוא באמת איש רציני. הוא יודע להוציא אינפורמציה מאדם שנמצא אצלו בחקירה. הוא לא פראייר. הוא קשוח ורשע. ובכל זאת בסוף השבוע האחרון הוא כתב במאמר נרגש "אני מודאג כי לראשונה אני מזהה בקרב גורמים מרכזיים בציונות הדתית גבהות לב, רהב, ויותר מקורטוב של חשיבה משיחית, הששה להפוך את הסכסוך למלחמת דת... אני מזהה בימין הפוליטי בישראל תלישות ובורות בהבנת תהליכים בינלאומיים ומשמעותם לעצמאותנו. בעיוורון ובטמטום ימין זה דוחף את עם ישראל למעמד חסר כבוד של "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב".

אוקי, אז גם הוא עכשיו שמאלני טיפש. אבל מה עם משה ארנס, ימני גאה שכתב מאמר נגד חוק הלאום. ומה עם הנשיא? רובי ריבלין, שמנסה כבר חודשיים לעצור את הסחף ואת הטרנד החדש הזה, שמותר להגיד בקול רם "אנחנו שונאים ערבים". רגע, אתם ההומואים הסוטים רציתם לצאת מהארון ושיקבלו אתכם? בבקשה! עכשיו אנחנו רוצים לצאת מהארון ולהודיע שאנחנו שונאים ערבים. ש-ו-נ-א-י-ם. הם מסריחים ואין כח אליהם.

לא איראן, בינתיים

אנחנו לא איראן. באיראן הייתה מהפכה רעשנית. יום אחד מישהו העיף את השאח והפך את המדינה מדיקטטורה סמי-דמוקרטית בסגנון מערבי לארץ דתית פונדמנטליסטית. אצלנו זה לא יקרה. לפחות לא ככה. אבל איראן היא לא האופציה היחידה. כי אם מציגים עכשיו ברצף את שרשרת האירועים של השנה האחרונה, אפשר בניתוח לא מאוד מניפולטיבי להסביר שבישראל מתרחשת מהפכה. ושתוך זמן לא ארוך גם אנחנו נהפוך ממדינה יהודית דמוקרטית, למשהו שונה לגמרי.

רובי ריבלין (צילום: ap)
תפתח את המיטה המתקפלת, אנחנו באים לישון בבית הנשיא | צילום: ap
הצימוד הזה שהתרחש השבוע, שהוא מקרי או לא מקרי, בין חוק הלאום לשיר המסריח של עמיר בניון בעיקר מפנה זרקור לתהליך מאוד עקבי שעובר על ישראל. זה תהליך משונה  כי כל המשתתפים משתמשים במושגים דמוקרטיים, לעשות דברים שממש אין להם קשר לדמוקרטיה. כמו למשל השר אורי אורבך, שהלך מיד להופעה של עמיר בניון כדי לתמוך בו, וכדי להגיד שאסור לסתום את פיו. הדמוקרטיה, כך התריס אורבך, היא המקום הזה שבו מותר להביע דעות. גם אם הן לא נעימות. גם בסקר של חדשות ערוץ 2, התברר שחצי העם חושב שזה שיר הגיוני שעומד בסטנדרטים של חופש הדיבור.

אז זהו שדמוקרטיה, זה בדיוק ההפך מגזענות. ואי אפשר בשם הדמוקרטיה לעודד גזענות כמו שאי אפשר בשם הדמוקרטיה לאפשר לאנשים לאכול (פיזית) אנשים אחרים. גם אם נורא טעים להם. או לזיין ילדות בנות 10. גם לזה יש קהל. וגזענות, כמו פדופיליה, כמו קניבליזם, היא מסוג הדברים שמתנגשים עם דמוקרטיה.

בגלל זה השיר של בניון הוא לא לגיטימי. ובגלל זה חוק הלאום הוא לא לגיטימי. ובגלל זה צריך לנסות עכשיו לחזק את הנשיא החדש, שהפך לבן אדם הכי שפוי בישראל, והיחיד שבאמת נעמד על כיסא וצורח מלוא גרון "השתגעתם!!!". אולי פשוט נעבור לגור איתו בבית הנשיא. זה בית גדול, ונראה לי במילא נחמה מרגישה שם לבד.

לכל כתבות המגזין