מאז רצח קנדי בשנת 1963 יש בארצות הברית נוהל קבוע: לכל מקום שהנשיא הולך, יש צוות טלוויזיה כונן שמלווה אותו. נשיא לא ירצח יותר באמריקה בלי שיהיו שם מצלמות. הצוות הזה בדרך כלל מינימלי, ויש רוטציה וחלוקת משמרות בין התחנות הגדולות סביב העבודה שהיא 24/365. הצוות הזה הופך לחלק מחייו של הנשיא בדיוק כמו אנשי הביטחון, שנשארים ערים גם כשהוא הולך לישון. כך זה עובד יותר מחמישים שנה, בלי שום דרמה. כלומר, ככה זה עבד.
ביום שלישי בשעה תשע בערב יצאה הודעה מהמטה של דונלד טראמפ בפנטהאוז הנוצץ שלו במנהטן, שבו הוא מנהל את מה שקוראים כאן "המעבר" (Transition). נאמר בה שטראמפ סיים את יום העבודה שלו, מה שאומר שכל העיתונאים שעומדים למטה בקור ומסקרים אותו, יכולים גם הם ללכת לישון. רק הצוות הכונן נותר שם למקרה הצורך. שעה מאוחר יותר התברר שטראמפ אמנם הפסיק לעבוד, אבל ממש לא הלך לישון. במקום זה הוא לקח את כל השבט למסעדת סטייקים, לארוחת ערב ליד הבית. מהמסעדה עצמה עלו כמובן לרשת תמונות שלו נכנס ויוצא.
הסיפור הזה לא באמת משמעותי. יאללה, הלך לארוחת ערב. אנקדוטה. אבל זה בדיוק הדבר שהוציא ביום רביעי בבוקר את כל התקשורת האמריקאית מדעתה. אינספור אייטמים בכל רשתות הטלוויזיה תהו האם חלק מהמשחק עכשיו יהיה שהנשיא החדש לא יציית גם לנהלים הבסיסיים ביותר וישחק איתם חתול ועכבר, שהוא יעשה מה שבא לו, ומה זה בעצם אומר.
באותם רגעים דונלד טראמפ כבר היה עסוק בדבר הבא. הוא קרא בבוקר את הניו יורק טיימס ואת הכותרת הראשית שמתארת מה הולך אצלו בצוות ואיך מתקדמות ההכנות, ומיד יצא בסדרת ציוצים בטוויטר כדי להסביר לעולם שהם משקרים. ושוב, בכל רשתות הטלוויזיה כולם בהלם. האיש שרק לפני שבוע אמר שבתור נשיא הוא מבטיח לנשום עמוק לפני שהוא מקלל אנשים בטוויטר, לא התאפק. אופס.
אתם אומרים ככה, אנחנו אומרים אחרת
אני מסתובב כבר כמעט שבוע באמריקה, בניו יורק ובוושינגטון די.סי, רואה הרבה טלוויזיה, בעיקר CNN ופוקס, ומשוחח עם הרבה אנשים. אפשר בהחלט להגיד שמשהו עצום קורה כאן; לא ברור אם זה טוב או רע, לא ברור אם זאת באמת תהיה מהפכה, אבל ברור שחוקי המשחק השתנו. דונלד טראמפ, איש בן 70, הוא הקים קרדשיאן החדש של הפוליטיקה העולמית. גם אם הוא יהיה בסוף נשיא סביר, שום דבר כבר לא יהיה אותו דבר.
כמות האגדות והסיפורים שמסתובבים עליו היא אינסופית. כמעט עשרה משפטים מתנהלים נגדו בו זמנית, כולל על הפרת זכויות עובדים. השדרנים בפוקס לא מפסיקים ליהנות. השדרנים ברשתות האחרות יושבים עם פרצופי תשעה באב. למשל דון למון, אחד ממגישי החדשות האהובים של CNN, הומו, חתיך, שחור, בן 50 אבל נראה פחות. ביום שני בערב הוא קיים דיון על המינוי של סטיב באנון כיועץ מרכזי לנשיא.
באנון הזה הוא חתיכת טיפוס. יש הטוענים שהוא אנטישמי. הוא בטוח לא תמים. אז לאולפן הגיעו שלושה אנשים ששונאים אותו ואחד שמייצג אותו. הוויכוח עלה לטונים גבוהים וצרחות, כשלמון סוגר לבחור שמגן על באנון שוב ושוב את המיקרופון ואומר לו "אתה משקר. הדברים שאתה אומר הם לא נכונים". הוא לא מסתפק בזה וגם מראה תמונות של כותרות אנטישמיות ופסיכיות מאתר החדשות האלטרנטיבי שבאנון הזה מקדם. אבל זה לא עוזר לו. בין שאר הדברים שטראמפ המציא במערכת הבחירות הזאת זה את היכולת לשקר במצח נחושה בלי למצמץ. אתם אומרים ככה, אנחנו אומרים ככה. מה זה משנה?
לכן גם הדברים שאתה שומע מאנשים הם מאוד תלויי הקשר, וכל צד כמובן מעדיף להקשיב למה שמתאים לו. אמריקה מחולקת לשניים, זה די ברור. אצל האנשים שאני פוגש השיחה, כל שיחה, מגיעה לשאלה איך זה קרה, איך יכול להיות שאיש על כך לא קונבנציונלי הגיע לבית הלבן? איך הוא ניצח את כל הממסד הרפובליקני ואחר כך את כל השאר?
אני יושב עם כתב חדשות בוושינגטון והוא מסביר לי שמאז הבחירות יש עלייה יומיומית בכמות התקריות האנטישמיות ועלייה באלימות של לבנים כלפי מיעוטים. אבל ברשת פוקס מראים כל הזמן את אותו סרטון של בחורה שחורה שמרביצה לבחורה אחרת מכות רצח בטענה שהיא הצביעה לטראמפ. אחר כך יש אייטם על סטודנטים שמפגינים נגד הניצחון של טראמפ, אבל רשת פוקס מגלה שחלק מהם כלל לא הצביעו בבחירות, מה שגורם לפאנל ללעוג להם ולהציג אותם כאידיוטים.
הניו יורקים כמובן בהלם. איש לא האמין. לכולם היה ברור שהוא מפסיד. עכשיו כולם מדברים על לעבור לקנדה. זה נשמע קצת פתטי, מזכיר את תל אביב אחרי כל מיני מערכות בחירות, אבל הניו יורקרים מדברים על זה בשיא הרצינות. אולי הגיע הזמן לעזוב.
המלחמה על התפוח
טראמפ, מצידו, רק רוצה להישאר בניו יורק. הבית הלבן לא מספיק מפואר בשבילו. הוא אוהב את הפנטהאוז שלו וכבר התחיל לבדוק אם אפשרי שהוא רק יעבוד שם ויגיע עם ההליקופטר שלו כל בוקר. זה כמעט קומי: עד שאתה מגיע לבית הלבן, אתה מתנשא על המיטה שיש שם. אז בניו יורק כולם במתח, כי אם טראמפ יישאר לגור במגדל, כל הצד הדרום מערבי של סנטרל פארק יהפוך לגיהינום תעבורתי. כל האפר ווסט סייד יהיה כמו קרליבך בתל אביב.
אני מבין את זה כשאני הולך לארוחת ערב במסעדה. העיר רגועה, המפגינים מתחת לביתו של טראמפ כבר הלכו ונשארו רק אינספור שוטרים שחוסמים את האזור. גבר כבן 30 עם עגלת תינוק מנסה לעבור צד. השוטר עוצר אותו. הוא מוציא תעודת זהות ומסביר שהוא גר בבניין ליד ולא רוצה להקיף את כל הבלוק. השוטר אומר שהוא מוכן לתת לו לעבור, אבל שהשוטר השני הוא נורא קפדן וישלח אותו חזרה. הגבר מוותר ומתחיל להקיף את הבניין. בדרך הוא מקלל את טראמפ ואת כל העולם.
במסעדה אנחנו מדברים על הבחירות. הניו יורקרים מתנחמים בזה שהילרי קיבלה יותר קולות. שגם במדינות שהוא ניצח זה בפער ממש קטן. מאשימים אותה בעדינות שהיא רצה פחות ממנו ממקום למקום. ואז פשוט נאנחים ואומרים משהו מכוער על טראמפ או על הגברת הראשונה שהצטלמה בתנוחות סקסיות.
הבעיה היותר מסובכת היא שטראמפ מאוד אוהב ורגיל לנהל עסק משפחתי. הילדים שלו, וגם החתן היהודי של ביתו הגיורת, כולם משכילים מאוד, מוערכים, ומאוד לא כמו אבא שלהם. מצד שני הרעיון שהם יעבדו במקביל אצל אבא הנשיא ובעסקים של אבא, מעביר כאן את הממסד השמרני על דעתו. קחו למשל את המלון שטראמפ חנך רק לפני רגע מול הבית הלבן. זה נכס שהוא משכיר מהממשל. אחת לכמה שנים צריך להאריך את החוזה ולקבוע מחיר. עכשיו דונלד טראמפ בדיוק ממנה את האדם שיקבע מה מחיר ההשכרה הנכון לנכס.
טראמפ גם ביקש - כך פורסם, ואחר כך הוא הכחיש בטוויטר - שילדיו יקבלו מיד סיווג בטחוני עליון. כך שהם בעצם ידעו את כל הסודות של אמריקה בזמן שהם מנהלים אימפריה כלכלית. דבר כזה עוד לא היה. ובכלל, עד שיושבע לנשיא, טראמפ צריך למלא 7000(!!!) משרות. הממשל האמריקאי הוא עצום ונשיא חדש שוכר המון המון אנשים שיעבדו אצלו. לחדשות מגיעים כמובן השמות הגדולים אבל בפועל בוושינגטון יש עכשיו חילוף משמרות רציני מאוד, מה שהופך את העיר כולה לעצבנית ביותר.
ובתוך כל זה כולם מתראיינים כל היום. הנשיא המיועד וכל משפחתו עשו "60 דקות" שבו הוא ניסה להיות מאוד ממלכתי ומרגיע. אובמה קיים מסיבת עיתונאים עגמומית שבה הוא נראה ממש בדיכאון. כל מי שבא ויוצא מהבניין של טראמפ בניו יורק מדבר עם התקשורת ומבטיח שהכל יהיה נהדר. לרפובליקנים ובמיוחד למנהיג הרוב בבתי הנבחרים, פול ראיין, יש חלום שטראמפ יתחיל להתנהג כמו נשיא רפובליקני. שכולם יעבדו סוף סוף ביחד. המאמר בניו יורק טיימס על כך שבתוך הצוות של טראמפ כולם רבים הוא אולי מדויק, אבל יכול להיות גם שלא. אגב, המלחמה בין טראמפ לניו יורק טיימס הולכת להיות אגרסיבית מאוד. אתה קורא כתבות ויכול לחוש בתיעוב.
דווקא מהמרחק שלנו כישראלים, ברור שחלק גדול מהחדשות כאן הן סתם היסטריה. אז בסדר, החותן של טראמפ העיף מהצוות את מושל ניו ג׳רסי בגלל ריב ישן שהיה לו עם אבא שלו. נו? כאילו שזה לא קרה קודם. אני דווקא מאמין שטראמפ הוא משוגע אבל בסוף המערכת תכופף אותו. זה בגלל שאני אופטימי. אם אתם אמריקאים יש סיכוי שאתם הרבה יותר פסימיים ממני.