"אני מבטיח לך, ילדה שלי קטנה,

שזאת תהיה המלחמה האחרונה"

יהורם גאון, מילים: חיים חפר, 1974

***

"הבטחתם יונה, עלה של זית,

הבטחתם שלום בבית"

טל מוסרי ולהקת חיל חינוך, מילים: שמואל הספרי, 1994

***

"מבטיח לכם הפעם נזין אותם נמחק אותם את כל הערבים שרמוטות וגם שמאלנים הומואים שילכו לעזה וימותו שם"

דני, מילים: פייסבוק, 2014

תגובות בפייסבוק (צילום:  Photo by Flash90)
תגובות נבחרות מהפייסבוק שלי | צילום: Photo by Flash90
החידוש הגדול של המלחמה הזאת הן לא הקללות, למרות שזה נורא קל להזדעזע מהדברים שאנשים כותבים בשמם המלא בפייסבוק. באופן טבעי המיינסטרים הישראלי מנסה להגן על עצמו. ב-mako למשל הודיעו בשבוע שעבר על שינוי מדיניות הטוקבקים. אני מכיר אנשים שהפעילו גייסות כדי לזהות הסתה ברשת ולהעביר אותה למשטרה. בעיניי הקללות הן בסך הכל זיקוקי הדי-נור. הבעיה האמיתית היא העוגה.

תפיסת המציאות החדשה יצאה מהארון. עכשיו, כשהעשן מתחיל להתפזר, מתברר שבנימין נתניהו הוא דינוזאור כבד תנועה, "שמאלן" על פי המפרט החדש. אחרי הרבה שנים שבהם נעשים עוד ועוד מעשים כדי לשנות את הדרך שבה ישראלים תופסים את עצמם ואת חייהם כאן, יתכן שהגיע הרגע הקריטי.

המלחמה הזאת מבשרת שני דברים: את כתיבת ההיסטוריה מחדש, ואת ההגדרה מחדש של מושגי הדמוקרטיה. עזבו את מירי רגב הדוחה, ייתכן שאחרי שנים ארוכות שאנחנו משקרים לעצמנו, ומבלבלים את המוח לגבי מי אנחנו, הגיע הזמן להביט במראה ולהבין שאנחנו משהו לגמרי שונה. קחו לדוגמא את גולן אברהם. בחור הכי רגיל ונחמד. ישראליקו שהיה בצבא, עובד ושר להנאתו. אחד שאוהב את ארצו, עמו והממשלה שלו. גולן העלה השבוע סרטון שהוא מכנה "סרטון הסברה" שבו הוא מסביר באופן רגוע וסימפטי את תפיסת העולם שלו. ואין מה להגיד, הוא עובר מסך.

כבר בהתחלה הוא מעיד על עצמו שהוא אינו שמאלני ואינו ימני. הוא מספר כי העלה את הסרטון אחרי שקם בבוקר ושמע ש"השמלאנים מפגינים נגד המדינה" ולא הבין איך זה יכול להיות. בהמשך נפרשת המשנה כולה. הנה קטעים נבחרים: "אני לא גזען, אבל רוב השמאלנים הם אשכנזים. אנחנו רואים את זה בתמונות... אני שואל את עצמי! אנחנו מדינה דמוקרטית.. אנחנו מקבלים את האחר.. אנחנו קיבלנו את האריתראים גם כשזה היה כל כך קשה. גם כשהם עשו אונסים ואת כל מה שהם עשו... אנחנו עם ישראל ואנחנו מלאים אהבה. ויש גם ערב רב בעם ישראל שזה אתם השמאלנים.


"בתור יהודי אני אומר לכם, לא יפה לעשות מה שאתם עושים. אתם הולכים, אתם אומרים יש דמוקרטיה, מותר לנו לדבר איך שאנחנו רוצים. אני מאחל לכם שתיכנסו לעזה ושמה יעשו עליכם את הלינץ'. שמה לא ידעו להבדיל אם אתם יהודים שהולכים לטובתם או לרעתם. ואם אתם מאמינים בזה? תתאבדו!  הם לא רוצים יהודים. הם לא רוצים שלום. קחו חבל, ותתאבדו. למה לבייש אותנו בכל העולם?

"אני מחזק את ביבי ומחזק את צבא הגנה לישראל. ובעזרת השם נפרק את כל עזה".

הסרטון של גולן קיבל בשלושה ימים כמעט 5000 לייקים ויותר מ-2000 שרים. אבל זה כלום לעומת התגובות. קללות העידוד היו כמובן צפויות. אחת המגיבות התמרמרה וכתבה "אני אשכנזיה וכל המשפחה שלי ימנית. שונאת שמאלנים. אז אל תכליל". אבל התגובה האמיתית והחשובה הייתה של בחורה שכתבה לגולן:  "מאוד אהבתי את טון הדיבור שלך. ככה צריך לומר את הדברים בצורה תרבותית ולא לפחד".

כשהמלחמה תיגמר והעצבים קצת יירגעו, הקללות יירגעו גם הן. אבל את תפיסת העולם שהולכת ומחלחלת לתוך המיינסטרים הישראלי לא בטוח שאפשר יהיה לשנות. עזבו את דני דנון - גולן אברהם הוא הרוח הישראלית החדשה, מקולקלת ככל שתהיה. נדמה לי שהגיע הזמן להתמודד עם זה.

הסיפור המוזר על הצ'אט שניהלתי באמצע הלילה

לסיום, ולטובת הקוראים המתמידים שקראו את כל הטור בשבוע שעבר, אני רוצה לחלוק אתכם משהו אישי. כמו שאתם בטח מבינים, אני מקבל גם לתא הפרטי שלי בפייסבוק הרבה הודעות נאצה וקללות. אני עונה לכל מי שכותב לי. בדרך כלל בתשובה מנומסת וקורקטית. אבל לפעמים, כשאני במצב רוח טוב, אני מחליט שלא להיכנע. ואז נולדת שיחה כמו השיחה הבאה (בקיצורים וצינזורים מתבקשים, אבל בתחביר המקורי) שהתקיימה ביום ראשון בהפסקה של גמר המונדיאל.

בן (שם המשפחה שמור במערכת, כמו שאומרים): "בן זונה שמאלני בן אלף שרמוטה לך לעזה לחברים שלך ונוריד גם אותך".

אני: "מי אתה יא אפס? יא כלב שאתה מעז לדבר אלי ככה תיזהר ממני!"

בן: "יהומו בן זונה שיחטפו אותך ויפול טיל על הבית שלך ישונא ישראל לך לעזה ישמאלני"

אני: "שונא ישראל אתה בעצמך. מה אתה בכלל יודע עלי ועל הדעות שלי יא אפס מושתן וחוצפן?"

בן: "חחח יהומו אתה צריך שערבי ייזין אותך טוב בתחת ותבין את המצב"

אני: "היית בכלל בצבא יא אפס? ג'ובניק. מה אתה מעז לקלל אותי יא לוזר. תתבייש לך".

בן: "הייתי בגולני שנתיים ונפצעתי יזבל בגלל שמאלנים כמוך הבנת"

אני: "לא נפצעת בגללי יא אפס אז אל תוציא את זה עלי"

בן: "לא בגללך ספציפית אבל בזמן שאני קרעתי תתחת בצבא ואני רואה אנשים כמוך רושמים מה שהם רושמים זה פשוט עובר כל בקורת"

אני: "חמוד, אם בא לך להתווכח אז בכיף. אבל לקלל גם אני יודע. לידיעתך הייתי בצבא. השתתפתי במלחמת לבנון ועשיתי מילואים עד גיל 45. אתה לא תלמד אותי מי כאן תורם ומי לא"

בן: "אתה אין לך דאגות חי בשכונה של עשירים ממד בבניין אנחנו בדירה של 2 חדרים 4 נפשות וכל אזעקה אני יושב ומתפלל שלא יגיע אלינו"

אני: "חמוד. אני גר בבניין ישן. אין לי ממד. באזעקה אני רץ לבניין ממול אם אני מספיק להגיע. ומי בכלל אמר לך ששמאלנים מחפשים זין של ערבי? מה אתה דפוק? לאנשים יש כל מיני דעות. ככה זה. ובכל מקרה קללות לא עוזרות"

בן: "וואלה יש הרבה שמאלנים שמחפשים את זה".

אני: "טמבל. אתה קורא מה שאתה כותב?"

בן: "אז אתה יכול להסביר לי למה כתבת שאתה רוצה טילים על תל אביב כאילו איך יהודי יכול להגיד דבר כזה?"

אני: "מציע שתקרא שוב את מה שכתבתי. אבל את כל מה שרשמתי. לא רק את הכותרת. ואחר כך נדבר שוב".

בן: "אין בעיה"

אני עדיין ממתין לשמוע ממנו. מקווה ששלומו בטוב.