השבוע חשבתי על סלוגן בחרוזים. זה עוד לא סופי אבל זה משהו כמו: "שרון גל, ינון מגל, עושה חשק להצטרף לבית הערבי, בכלל". מאחר שאנחנו מסכימים שאירוניה זה לא משהו שעובד יותר, אני אדגיש כאן בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שאין לי כוונה להצטרף באמת למפלגה בשם "הבית הערבי", למרות שאני מציע את השם בחינם לאיחוד המפלגות הערביות. אני עצמי אצביע למפלגה יהודית וכרגע אני מתלבט בין (לפי הגודל) יש עתיד, העבודה, מרצ ומפלגתו החדשה של משה כחלון. מטרת הסלוגן היא להדגיש ששני האדונים הנכבדים נראים לי אופורטוניסטים שפשוט מתייחסים לכנסת כמשהו בין מקום עבודה לאירוע סלבריטאים. אני מהמר ששניהם ימצאו תוך כמה שנים עבודה אחרת. הכנסת היא רק מקפצה.
אנחנו יודעים שמבחינה אידיאולוגית אין בין רוב המפלגות הבדל, מה שנשאר בסוף זה אנשים. עדיף להצביע לאנשים טובים, כי יש כל כך הרבה אנשים דוחים שנמצאים בכנסת או מנסים להגיע אליה. לפני הבחירות יש פריימריז. אני לא חבר ליכוד ולא תומך ליכוד, אבל לפני שבועיים קראתי לאנשים מהקהילה שלי, בעיקר אם הם ימנים, להצביע לאמיר אוחנה, הומו ימני גאה. אני עשיתי את הדבר היחיד שבאמת שווה משהו ותרמתי כסף לקמפיין שלו. השבוע אני שוב מכנס יד כיס ותורם לקמפיין של אלדד יניב.
בפעם הקודמת הוא בא להחריב את המסיבה
יש אנשים שחיי-בים להיות בכנסת הבאה. למשל השרה יעל גרמן, למשל חברת הכנסת סתיו שפיר, וגם אלדד יניב. המהלך שעשה יניב בשנים האחרונות הוא מהמרתקים שנראו כאן, והוא גם מהלך חשוב. יניב היה במסלול המהיר למושחתות, סיאוב, וניצול המערכת כדי להפוך לעשיר ומגעיל. הוא ניצל בנס ממש ברגע האחרון. מאז הוא מקדיש את חייו לנסות ולתקן את העולם.
על פי דברים שפרסם בעבר באינטרנט, יניב ראה את הדברים שלעומתם פרשת "ישראל ביתנו" היא כסף קטן. אני אוסיף כאן "לכאורה" אחד גדול, כי אלה באמת דברים שלא הוכחו מעולם, אבל בפרסומים שלו באינטרנט יניב טען שהוא ראה את ראש הממשלה בנימין נתניהו מקבל סטיפה של כסף מזומן.
בבחירות הקודמות ניסה יניב להיבחר לכנסת ביחד עם חברו רני בלייר במסגרת שנקראה "ארץ חדשה". הם היו חבורה מאוד תוססת ונחמדה, אבל היה ברור שאין להם סיכוי. יותר מזה, הם נראו כמו מי שבאו להחריב את המסיבה. שזה לא מעט, אבל גם קצת ילדותי. שנתיים קודם פרסם יניב ביחד עם שמואל הספרי מסה שנקראה "השמאל הלאומי" והייתה ניסיון מעניין להסביר מדוע השמאל צריך לקחת אחריות פטריוטית ולהתחיל להתנהג שוב כבעל בית ולא כמיעוט נרדף. הרעיונות עצמם היו מוצלחים בחלקם הגדול - אבל שוב, מבלי שיהיה להם גב, לא היה להם שום ערך.
לקראת הסיבוב הנוכחי החליט יניב לעשות מעשה ולצלול למים העמוקים. הוא היה יכול, אני מניח, לסדר לעצמו משהו אצל כחלון, אולי גם ביש עתיד. הוא היה יכול כמו ינון מגל ושרון גל פשוט לקשט איזו רשימה עם הניחוח הברנז'אי סלבריטאי שלו. אבל יניב החליט ללכת בשיטה הישנה והדמוקרטית: לנסות לכבוש את ליבם של מתפקדי מפלגת העבודה. משימה מאוד לא קלה וגם נועזת.
הדבר הראשון שהוא עשה זה לבדוק מה חושב בעל הבית, בוז'י הרצוג. אני מבין שהרצוג קיבל אותו בזרועות פתוחות. שזה אומר משהו מאוד יפה על הרצוג. הנה עוד דבר טוב שאפשר להגיד עליו: הוא לא מפחד מאנשים דעתנים עם ביצים גדולות. הרצוג תומך בריצה של יניב, שמביאה איתה גם אמירות לא קלות. כזכור יניב היה זה שטען כל הזמן שבנימין בן אליעזר מחזיק כסף מזומן בכספות ושיש לו בית שנקנה בכספים לא כשרים. בן אליעזר, כזכור, הוא מהלב הפועם של מפלגת העבודה.
מביא ניחוח של ניקוי אורוות
יש לא מעט חברי כנסת אקטיביסטים. שלי יחימוביץ' היא כזאת. דב חנין הוא כזה. מרב מיכאלי היא כזאת. אורלי לוי היא כזאת. אבל יניב יביא משהו חדש שטרם נראה במשכן, אקטיביסטיות שיוצאת נגד ההשחתה של הנבחרים עצמם. אלה דברים שמאוד קשה לגשת אליהם כי תמיד מעורבים בהם מנהיגים, שרים ואצולת הממון, וגם כי נשואי הביקורת יושבים לידך, לפעמים בתוך הסיעה שלך. זה מסר שדומה קצת למה שהביא מיקי רוזנטל, אם כי האחרון לא הצליח בכנסת הנוכחית לבנות לעצמו מעמד מובהק.
חלק גדול מהחשיבות של יניב היא בעצם קיומו. הוא היה אחד מנערי אהוד ברק, והוא זה שיודע איך בדיוק ברק הפך מרמטכ"ל עם משכורת נאה לאחד מעשירי ישראל. ברור לכל ילד שהתהליך המהיר הזה הוא במקרה הטוב חוקי אבל מסריח. סביר להניח שזה משהו לגמרי אחר. יניב פרסם דברים רבים בשנתיים האחרונות, בעיקר ברשת. הבולטים שבהם היו סרטונים שנקראו "השיטה" ובה נחשפו סיפורים מדהימים. הבעיה היא שאיש לא טרח לבדוק את הסיפורים. לא התקשרת ולא המשטרה. וכמובן שאיש לא תבע את יניב על דיבה. זה יצר מצב כמעט מופרך: ברשת מסתובבים סיפורי אימים על שחיתות בפוליטיקה, ואיש אינו מגיב אליהם. יניב אינו הולך לכנסת כדי שהסיפורים שלו יזכו להד טוב יותר. אבל הוא מביא איתו את הניחוח של ניקוי אורוות. והניחוח הזה הוא מעולה. לכנסת בכלל ולמפלגת העבודה בפרט. הישיבה שלו בכנסת תהיה תמרור אדום עוד לפני שיפתח את הפה בכלל.
אם מפלגת העבודה תהיה חלק מהמשלה זה יהיה עוד יותר חשוב שיהיו בה גם אנשים כמו יניב, שהרי כולנו יודעים שאם המפלגה תהיה חלק מהממשלה, רבים שמלאים היום בביקורת, יהפכו ממלכתיים ונפוחים מרגע שיקראו להם "כבוד השר". חלקם כבר נפוחים כמו טווסים. יניב יהיה זה שישב בספסלים האחוריים כדי להזכיר גם לחבריו שהשררה משחיתה. לכן אם אתם שייכים למפלגת העבודה, חשוב מאוד שתצביעו לו בפריימריז.