כבר שלושה שבועות שאני לא רואה חדשות בטלוויזיה. זה התחיל בגלל שידורי האולימפיאדה, אבל הפך תוך כמה ימים לחוויה עצמאית. אני פשוט לא רואה. את הדרמות הגדולות - נניח שמישהו צועק על שרון אלרעי פרייס - אני מקבל עם פרשנות בפייסבוק או באינסטגרם. ולא נראה לי שאני מפסיד משהו.
זה כאמור התחיל בגלל השידורים מטוקיו. ביום הראשון היה לי קצת לא נוח, וזפזפתי. אבל מהיום השני כבר הרגשתי איזו נוחות נעימה בכל הגוף. קיץ, אוגוסט, הרבה לא קורה. כלומר חוץ מהקורונה. ולאט לאט הבנתי: האופן שבו הקורונה מטריפה את שידורי החדשות לא בריא לי, לא נעים לי, והוא בעיקר אכילת ראש בינלאומית ומיותרת.
אבל זה לא רק זה, יש כאן משהו עמוק יותר. מחר (שישי) ימלאו חודשיים לממשלת בנט-לפיד. לא ייערכו חגיגות רשמיות, אבל אם כבר מזכירים שזה תאריך עגול, אני יכול להרים כוס וירטואלית ולחייך - כי מאז שהתחלף השלטון בישראל יותר נעים לי. אני מבסוט. אני מסתכל על הממשלה, והיא נראית לי מורכבת מחבורה של אנשים רציניים שעושים את העבודה שלהם, או לפחות מנסים בכל כוחם. אם הם לא יצליחו, מי יצליח? מי יחליף אותם?
למכירה בקצת כסף: אפס
לא, אני לא מתגעגע לבנימין נתניהו. כשלרגע קופץ לי מאיפשהו סרטון שלו, אני די מזדעזע. אין לי רצון לשמוע מה הוא אומר ומה הוא חושב. לא כשהוא מתנפח בענייני איראן, לא כשהוא מתבטא בענייני קורונה בטון המזלזל שלו. אני גם לא מתגעגע למירי רגב שניסתה למלא את משרד התחבורה במקורבים ובחברי מרכז ליכוד, או לצעקות של דודי אמסלם (רק לפעמים קצת לדויד ביטן, שהוא לפחות חמוד). אני בטח לא מתגעגע לשלטון החרדים או לסמוטריץ'. הרבה יותר כיף כשהוא טרול סהרורי שמסביר שההומואים מביאים מחלות. עושה קצת געגועים לשלמה בניזרי, שלפחות היה בו משהו סקסי.
יותר מזה: העובדה שאין צעקות, שחברי ממשלה לא מדברים מגעיל - לא מאשימים את תל אביב, את הקולנוענים, את ההומואים, את הערבים – זה מאוד נעים. שמתם לב שהמילה "בוגד" קצת יצאה מהאופנה? כן, הם מתווכחים, והם לא מסכימים על הרבה דברים, ועושים טעויות מדי פעם, אבל זה בסדר. לא צריך להיבהל כל כך מוויכוחים ומטעויות, במיוחד אם הם בטון סביר.
הממשלה החדשה מצליחה לכוון למרכז ולאזן, באמת. אפילו בענייני להט"ב. להעביר חוקים זה מסובך? אז בינתיים אפשר לתת כסף. 90 מיליון שקל הועברו לארגוני הקהילה. זה 90 מיליון יותר ממה שהעביר נתניהו בכל תקופת שלטונו, ואם מחפשים צדק חלוקתי, אז זה כסף שהולך לקבוצות החלשות בקהילה. ניצן הורוביץ, השר הראשון בהיסטוריה של ישראל שגאה להיות גאה, מסדיר בינתיים את ענייני הקהילה הטרנסית בתוך משרדו. תענוג. זה כל כך פשוט כשרוצים, מתברר.
השבוע התנפל עלי מישהו בפייסבוק והסביר לי שנפתלי בנט הוא "פשיסט" ושאני "אפס" בגלל שהוא "קנה אותי" ב"קצת כסף". ניסיתי לענות לו ולהסביר שאם הוא לא מסוגל להכיל את בנט, שכל כך נהנה לשבת בממשלה עם לפיד, מיכאלי והורוביץ, אז הוא לעולם יישאר אופוזיציה צווחנית וחסרת השפעה. אחרי כמה סיבובים ויתרתי. לא יודע, אפילו איילת שקד נהייתה יותר סימפטית בזמן האחרון.
הממשלה החדשה תפסה את התקשורת לא מוכנה. אחרי שנים של מאבק מול ראש ממשלה שחושב את עצמו לקיסר, התברר שאין לה כלים לקיים דיאלוג יותר שקט. "ישראל היום" אמנם מנסה מדי בוקר לייצר סנסציות ומשברים שיפילו את הממשלה (המאחז ההוא, הפינוי, הוועדה למינוי שופטים, זוכרים?), אבל גם התקשורת המרכזית מרגישה ממש לא נוח להיות רגועה מול השלטון.
או טמבל או סוציופת
למזלם של כולם הגיע גל חדש של קורונה. אם מילים היו יכולות להצית שריפה, השערים של "ידיעות אחרונות" היו בוערים באש. מהדורות הטלוויזיה הצטרפו בשמחה: עוד ועוד בלבולי ביצים אינסופיים על הקורונה, ברגעים האלה שממילא איש לא באמת יודע מה הולך. סגר, לא סגר, מערכת החינוך, האסון שבפתח. הכל מצטייר כאיזה מבול שעומד להשמיד את העולם. וכמובן גם הריב על החיסונים.
בואו ואאמלק לכם את כל הדבר הזה: מי שלא מתחסן הוא ברוב המקרים סוציופת או טמבל, וכדאי שהסגר יהיה באמת האופציה הכי אחרונה ורק אם אין שום ברירה. כל היתר זה דיונים בפרטים. יעשו בנתב"ג ככה, במערכת החינוך ככה. בעיקר כדאי שבמקום להאשים את הממשלה, אנחנו האזרחים קצת נעזור. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להתחסן, לעטות מסכות במקומות סגורים ולא לטוס למדינות שחורות. זה כל כך קשה?
מישהו הפנה אותי למונולוג שנשא השבוע שרון גל בערוץ 13. צפיתי בו בהנאה (אם כי לא עד הסוף). כן, ביבי והביביסטים מתפוצצים. הם לא מאמינים שביבי יושב בבית והעולם ממשיך להסתובב על צירו. ולא רק זה, יש אנשים שחושבים שהסיבובים יותר נעימים בלעדיו. אז חבל שבמהדורות החדשות (גם כאן אצלנו בערוץ 12) עושים כל הזמן פרצוף כזה מבהיל ומצעידים שוב ושוב את אותם מומחי רפואה, שאומרים את אותם דברים. נכון שיותר כיף לראות ולשמוע את הפרופסוריות עידית מטות וגליה רהב במקום את הפרצוף הבלתי נסבל של מיקי זוהר, אבל גם אותן לא חייבים כל יום.
ושוב תודה לארטיום דולגופיאט ולינוי אשרם, שבזכותם פשוט התנתקתי מהדיווח האינסופי הזה על הקורונה. מה שצריך לדעת אני יודע, וכשתהיה איזו התפתחות מעניינת יודיעו לי. בינתיים לקחתי חיסון שלישי, לא היו שום תופעות לוואי. לא צמח לי זנב, אפילו לא הפכתי לסטרייט רחמנא לצלן. את הצ'יפ שה-CIA השתיל בגופי אני נושא בגאווה, ובשאר הזמן אני סובל מהחום. מהממשלה אני דווקא מבסוט. קחו עוד כמה חודשים, ותראו, זה יעבוד בסוף ממש טוב. זה כבר עובד לא רע בכלל.