אולימפיאדה זה כיף. ממש כיף. במיוחד אם יש לך זמן. אין טעם לראות בחדשות איזה מקבץ מקרי של זוכי היום, שהרי ברוב המקרים לא כל כך משנה מי זכה. ראיין לוכטה האמריקאי, קמרון ון דר ברג הדרום אפריקאי, למי אכפת? בשני המקרים מדובר בספורטאים ג'ינג'ים שלא תזכרו את שמם, אבל לעולם לא תשכחו את הטורסו המושלם שלהם.
לכן אולימפיאדה רואים לאורך זמן. רובצים מול הטלוויזיה או המחשב ושוקעים לתוך התחרויות. באיזה שהוא שלב זה לא באמת משנה מה הענף. טניס זה אלגנטי ומונוטוני, הרמת משקולות זה קצת כמו קרקס – המתמודדים נראים כאילו מישהו כיווץ ודחס אותם כדי לקבל תרכיז אדם שיוכל להניף יותר קילוגרמים באוויר. שלא לדבר על הנשים שמרימות משקולות, שזה באמת סוטה.
איזו נבחרת הכי גורג'ס?
האולימפיאדה, אין דרך לתאר את זה אחרת, היא קצת כמו אירוויזיון, במיוחד בגרסה הנוכחית, שבה שודרג העיסוק בבגדים לדרגות חדשות. כולם יודעים שסטלה מקרטני עיצבה את בגדי המשלחת הבריטית עבור אדידס, ושאחת הבנות של בוב מרלי עיצבה את בגדי המשלחת מג'מייקה עבור פומה, אבל זאת רק ההתחלה.
את הבגדים של האמריקאים עיצב רלף לורן. כשהתברר שהם מיוצרים בסין, נהיה סקנדל שהגיע עד הקונגרס. חברת אמריקן אפרל מיד התנדבה להזכיר שאם יתנו להם לעצב את הבגדים, הם גם ייצרו אותם בשטח ארצות הברית עם פועלים שיקבלו שכר הולם. העיצוב של לורן, כרגיל, שמרני ומאופק, חליפות הספורטאים הן אפורות מטליות, אבל כדרכו של לורן זה אלגנטי. כדי בכל זאת לבלוט, הוא הוסיף נעלי ספורט בצבע ירוק רעל זרחני שמקפיצות הכל.
ארמני עיצב לאיטלקים סט שכולו שחור, מינימליסטי. זה לא מאוד בולט, אבל מי ששם לב, רואה שזה משגע. אדידס עיצבו סט בגדים מקסים ביופיו לנבחרת האוסטרלית. השילוב הוא צהוב ירוק, כמו שתמיד מקובל, אבל המעצבים התאמצו במיוחד באזורי ההודיז, כלומר קפושונים צהובים מהממים עם כובע ירוק וציור יפה של קנגורו על השרוול.
שני ציונים לשבח: הקוריאנים לובשים בגדי ספורט של פילה (Fila), משהו עדין מאוד בכחול כהה, סגלגל ולבן. אבל שוב, בנעליים, יש סידור מוצלח שכל נעל עם שרוכים בצבע אחר, מה שהופך את הכל לקולי מאוד. הדנים הפקידו את עיצוב הבגדים בידי מעצבים מקומיים (ג'ק ג'ונס ו-וורו מודה, Jack Jones, Vero Moda) וקיבלו טרנינגים אדומים עם צלב לבן, עם הקפדה על שרוכים לבנים עבים בחגורה, שהם כנראה אחד הפריטים הכי סקסיים בכל האולימפיאדה.
אמרנו אירוויזיון, כי מול הבגדים היפים יש גם בגדים ממש מכוערים. למשל, הטרנינגים של הרוסים. משהו מזוויע. שילוב של ורוד ולבן עם דוגמאות חצי אוריינטליות שנראות כמו וילון מכוער במלון זול. ושיא השיאים, שכבר הפך לבדיחה חובקת עולם, הבגדים המחרידים שעיצבה חברת בוסקו לנבחרת הספרדית. לך תבין. יש מלא מעצבים מצוינים בספרד, והם בחרו במשהו בצבעי הדגל שלהם, שנראה כמו סמרטוטים משוק נווה שאנן. עד כדי כך שהספורטאים הספרדים עצמם מיהרו לצייץ שזה מזעזע.
פורנו בריכה
עם כל הכבוד לבגדים, מה שיותר מעניין זה כשמורידים אותם. אין דרך לתאר את זה אחרת באופן הגון, אבל תחרויות השחייה, ועוד יותר מהן תחרויות הקפיצה ממקפצה, הן ממש סוג של פורנו, שלא לומר פורנו מעט פדופילי. הקופצים למים הם נערים בני 16-22 בדרך כלל. יש להם גופות עדינים, כמעט שבריריים, וכל העסק הזה של הקפיצות הוא כולו קצת הומואי, מה גם שגדול הקופצים בכל הזמנים, גרג לוגניס האמריקאי, היה הומו, ולפני ארבע שנים זכה בזהב אוסטרלי מתוק מחוץ לארון בשם מתיו מיצ'ם.
מיד אחרי הקפיצה הבנים יוצאים מהבריכה ורצים לג'קוזי קטן שבו הם יושבים ביחד. לא צריך להיות סוטה כדי להבין שזה נראה כמו התחלה של סרט פורנו של מייקל לוקאס.
על השחיינים עצמם לא כדאי להרבות במילים – עדיף להראות תמונות. כמו למשל את תמונותיו של הצרפתי הלוהט קמיל לקורט, שאמנם יש לו חברה צרפתיה לוהטת, אבל הוא אוהב מאוד להצטלם לירחוני אופנה ולמגזינים של הומואים בכמעט עירום ובאופן מאוד אירוטי. שלא לומר הומו ארוטי.
מה שמביא אותנו לעניין ההומו ארוטיקה באולימפיאדה. העלייה ברמת הצילומים, הקלוז-אפים על חלקי הגוף, אגלי הזיעה הניתזים. איך דרך להסתיר את העובדה שמשהו מאוד הומואי נדבק למשחקים האולימפיים. אולי זה קשור גם לעובדה שרוב הנשים המשתתפות בתחרויות אינן מדגישות את האלמנטים שהופכים אותן מסעירות לגברים. קחו לדוגמא את השחייניות: כשהן אחרי תחרות, בשיער פזור, בבגדים ייצוגיים, רבות מהן חוזרות להיות בחורות צעירות מקסימות ואפילו סקסיות מאוד, כמו למשל קמיל מופט שזכתה במדליית זהב ב-400 מטר חתירה. אבל כשהן בכובעים ובבגדי ים שמדביקים את הציצי לצלעות, הבחורות האלה לא נראות מגרות במיוחד. לעומת זאת, הבחורים מגרים בכל רגע נתון, כך שבחורות והומואים נהנים כל הזמן.
חידוש נוסף הוא בשפת הגוף. בענפי ספורט כמו התעמלות קרקע וקפיצה למים, יש בשנים האחרונות נוכחות גבוהה מאוד של הומואים. רובם עדין לא יוצאים מהארון באופן רשמי, אבל מאחר שבאופן פרטי, וגם בתוך הנבחרות, נטייתם אינה סוד, הם הפכו למה שנקרא אומואים. כלומר, אם בעבר כל הספורטאים היו תמיד עם מניירות גבריות/חברמניות של קבוצת לוחמים מהסיירת, באולימפיאדה הנוכחית בולט מאוד שההומואים הם פשוט הומואים, ואצל חלק מהם קל מאוד לזהות את שפת הגוף ואת המחוות.
כל זה הופך את חווית הצפייה באולם ההתעמלות, למשל, לקרנבל הומואי מושלם, במיוחד אם מדחיקים את העובדה שחלק גדול מהגופות המושלמים האלה מתנשאים לגובה ממוצע של 160 ס"מ.
יאללה גיל שוויד
ולסיום – בואו לא נדבר על המשלחת הישראלית. זה באמת מיותר. אולימפיאדה זה בשביל לראות ספורטאים טובים וחתיכים מהעולם, ולא בשביל לראות עוד ועוד כישלונות של ישראלים. באמת. לא הגיע היום שמישהו ינער את הספורט הישראלי מכל העסקנוכלים ששולטים בו וייקח עליו אחריות? מה עם איזה מיליונר היי טק שעשה אקזיט ענק ועכשיו יש לו זמן וכח להקדיש את חייו וממונו לספורט הישראלי? בכל זאת, אנחנו גם אוהבים לנצח מדי פעם.