פיליפ סימור הופמן זוכה בגלובוס הזהב 2006
מאחורי החיוך תמיד הסתתר סיפור אחר לגמרי. פיליפ סימור הופמן | צילום: Kevin Winter, GettyImages IL
הסמים לא הרגו את פיליפ סימור הופמן. נכון, מצאו אותו עם מחט של הרואין בזרוע, אבל להגיד שהסמים הרגו אותו זה כמו להאשים את האקדח שהחזיק הרוצח ביד ולא את הרוצח עצמו. סמים קשים זה לא בריא. הרואין זה מאוד לא בריא. אבל סמים הם רק הפתרון של מי שאינו יכול להתמודד עם החיים. זאת התרופה שהופכת למחלה. ומאותו רגע, כמו כל מחלה מסוכנת היא עניין שצריך לרפא, ולא הפציינט ימות.

פיליפ סימור הופמן היה שחקן, ועוד בהוליווד. הוא רצה שכל העולם יכיר אותו ואת עבודתו. אבל במקביל הוא לא היה מסוגל להתמודד עם השדים שלו. אולי הוא היה מהאנשים האלה שיש להם כל לילה סיוטים איומים והם מתעוררים בבוקר, כמעט כל בוקר, מזיעים, כאילו הם אחרי יום עבודה. אולי הוא היה מאלה שכל מפגש עם קהל, מכניס אותם לחרדה, שכל מפגש חברתי דורש מהם התמודדות שכמעט הורגת אותם.

סמים קשים הם רק כלי. חלק מהאנשים ממש נהנים מהם, ויכולים להמשיך לשתות רק כוס אחת של וויסקי בערב. יש כאלה שלא. זאת ההתמכרות שהופכת אט אט למחלה. ובתור מחלה, היא הרבה יותר מתוחכמת, כי היא צומחת מפסיכולוגיה, לא מחיידק. פיליפ סימור הופמן לא בחר בסמים כדי לעשות כיף. בבית שלו נמצאו עשרות מנות של הרואין. השימוש שלו בסמים, כך נדמה לי, דמה יותר לנסיון התאבדות מתמשך, לרצון של אדם לנהל דיאלוג עם המוות. זה קצת מבהיל להגיד, ועוד יותר מבהיל לשמוע, אבל יש אנשים שהעור שלהם דק מידי. כדי לעבור בשלום את היום, הם זקוקים למשהו חיצוני שיתמוך בהם.

הית' לדג'ר האביר האפל
למה כל כך רציני? אל תאשימו רק את הסמים. הית' לדג'ר | צילום: יחסי ציבור
יש צרכני סמים מסוגים שונים. הסוג החמקמק יותר הם הנורמטיביים. יש הרבה אנשים כאלה, מאוד מצליחים. נשואים בעושר, הורים טובים, גאים בעבודתם. הם נושאים בקרבם מבנה אישיות שהוא גם שעון מתקתק. כדי להציל את האנשים האלה ולעזור להם, צריך להפסיק לחשוב בקלישאות הרגילות. אני בטוח שלפיליפ סימור הופמן היו רגעי הנאה מסוימים כאשר הסם חדר לעורקיו. גם הוא חיכה לרגע הזה שבו תהיה לו שלווה, אבל גם הוא ידע שאחר כך באה נפילה. בטוח שהוא היה מעדיף להפטר מהסמים.

מתפקדים, אבל בקושי

לצד האנשים שעושים קצת סמים, ואז חוזרים לחייהם בלי פגע, יש בעולם את האנשים שהסמים הופכים לדבר שמנהל אותם. לאסון שלהם. בארצות הברית יש המון מוסדות גמילה. לא שאחוזי ההצלחה שלהם עצומים, אבל לפחות יש אותם. בישראל אין כלום, את הפיליפ סימור הופמנים שלנו, אין בכלל מי שמנסה להציל.

תל אביב מלאה בסימור פיליפ הופמנים. יש כאן המון אנשים שנופלים תחת ההגדרה, שאין לה אפילו מקבילה טובה בעברית "highly functional substance abusers". אלה השחקנים ששותים לפני ההצגה, מגישי הטלוויזיה ועורכי דין שדוחפים באף לפני דיון חשוב, הברוקרים שמערבבים כדורי הרגעה עם אלכוהול. סימור הופמן לא היה נרקומן של תחנה מרכזית. הוא היה איש מתפקד. אדם שהגיע להישגים כבירים. אבל כמו הרבה אנשים, רבים מהם דווקא מתחומי האמנות, מהמקומות שבהם העבודה והיצירה היא דרך הנפש, היה לזה מחיר.

איימי ווינהאוס
לא הצליחו לקחת אותה באמת לגמילה. איימי ווינהאוס | צילום: ShowBizIreland, GettyImages IL
אני לא מכיר את פרטי חייו, אבל אני מכיר מקרוב אנשים שכדי לגלם תפקיד בסרט או בהצגה, או לביים אותה, צריכים "משהו" שיחזיק אותם. אני מכיר ויודע שכשהעניינים מסתבכים ממש, והשימוש בסמים יוצא משליטה, אין להם לאן לפנות. יש בארץ מעט מאוד אנשי טיפול שיודעים איך לגשת לאנשים מהסוג הזה. אין בארץ עדין שום מוסד טיפולי, מקביל ל"ריהאב" האמריקאי (rehabilitation center). למעשה רוב הפסיכולוגים בעיר ימשיכו לדבר איתך בנחת שיחות מופשטות על הקשר עם אימא, גם כשתסביר להם שאתה מחסל שלושה גרם קוקאין (בעלות של כ-1,500 שקל) מידי לילה.

הדיון המקומי בסמים קשים נמצא במרחק שנות אור מאחורי המציאות. עם קמפיינים מגוחכים של "אמור לא לסמים!". אין בארץ שום מקום שאליו הם יכולים ללכת כדי להחלים. יש מוסדות בודדים. מוסד אחד לנרקומנים שבית המשפט שלח לגמילה, אחד לצעירים שחזרו שרוטים מסמי הזיה בהודו. לפיליפ סימור הופמן הישראלי, אין לאן ללכת. רק חבריו ומשפחתו הקרובה יכולים לנסות ולהציל אותו מעצמו. אם הם עשירים מאוד הם יכולים לשלוח אותו לאמריקה. זה עולה עשרות אלפי שקלים בחודש.

בעולם יש כל הזמן קורבנות חדשים. איימי ווינהאוס, קורי מונטית' מ"glee", ויטני יוסטון, הית' לדג'ר ועוד. בישראל לא היה בשנים האחרונות קורבן מפורסם. אולי שוב יש לנו יותר מזל משכל. בארצות הברית יכול היה פיליפ סימור הופמן לקנות מידי חודש סמים ב-10,000 דולר בלי לחשוב פעמים. המקבילה הישראלית שלו יישאר מרוקן מכסף אחרי שנה, ואז כבר ממילא יהיה מי שיתערב. מעבר לצער על מותו של אחד השחקנים האהובים והמוצלחים בתבל, כדאי אולי לנצל את ההזדמנות ולשנות את החשיבה.

אם אתם רוצים את זה במושגים של הזמן הזה: שוק הסמים בישראל הוא כה גדול, שאני בטוח שמוסד גמילה טוב לנרקומנים תפקודיים, יכול להיות השקעה כלכלית מאוד מעולה, ועסק שמניב המון רווחים. ממש סטרטאפ. מישהו?