יום השנה לרצח יצחק רבין היה השנה טעון במיוחד: התאריך העגול, 20 שנה, הרים מאוד את הווליום; האנרכיה הכללית ואינתיפאדת הסכינים תרמו את שלהן; והמציאות החדשה, שבה יותר ויותר אגפים בחברה הישראלית מדברים בקול רם על רבין כבוגד, או לפחות על זה שהרצח בעצם הציל את ישראל מדרכו השגויה, הפך את האזכרה לרגע לא ממש נעים.
הרבה מאוד מילים מכובסות נאמרו השבוע בהקשר הרצח, אבל גם הרבה מילים אמיתיות. מעל כולן בלטה אמירתו של נשיא המדינה אשר הודיע שבקדנציה שלו יגאל עמיר ימשיך להירקב בכלא. זה מעניין שנשיא המדינה צריך להודיע בכלל הודעה כזאת, כאילו זה לא מובן מאליו. אבל ריבלין רצה להדגיש בדרכו המיוחדת איפה הוא עומד ביחס לרצח.
יצחק רבין היה איש די מדהים. הוא הבין יום אחד, אחרי שנלחם בכל המלחמות, הצבאיות והמדיניות, שחייבים להגיע להסדר עם הפלסטינאים. והוא החליט לנסות ולהקדיש את חייו להשגת ההסדר הזה. זה אמנם עלה לו בחייו, אבל גם אחרי מותו, מה שנותר הוא פתח לתקווה שיכול להיות כאן מנהיג אמיתי עם חזון, שינסה ללכת קדימה ולשנות את חוקי המשחק. מנהיג שיבין שצריך לדבר, להקשיב לצד השני, ובעיקר שמשא ומתן עושים עם האויב ולא עם עצמך.
בלי להרחיב עכשיו, כדאי גם לזכור שממשלת רבין השנייה הייתה אחת הממשלות המוצלחות והצודקות שהיו כאן גם בתחומי הרווחה והעניינים שאינם ביטחון. ועדין מה שכולנו זוכרים זה בעיקר את רבין האיש, ואת תחושת החזון. מתי שוב יהיה לנו מנהיג כזה? בוודאי לא נתניהו. קשה לראות אותו עושה מהלך דרמטי, הוא יותר אוהב את סגנון יצחק שמיר. אבל גם על הספסלים, לא משנה אם זה ימין או שמאל, קשה לדבר על מנהיג עם שיעור קומה וחזון גדול. ההתקפלות של כחלון ואחר כך דרעי מול שודדי הגז, הבהירה למשל שמשני אלה כבר לא יצא רבין חדש.
יתכן שזו הסיבה לפסימיות הגדולה שבה שרויה כרגע ישראל. אולי הבאסה נובעת מהתחושה שגם אם ימצא פתרון זמני להרגעת המצב, להסכם מאחורי הקלעים שירגיע את האינתיפאדה, אין באמת אדם שאפשר להסתכל עליו ולהגיד, זה יהיה המנהיג הבא שלנו. זה יעשה מהלך מדיני בולט.
קול יחיד ללא התחנפות
בתוך כל הדיכאון הזה, הנשיא רובי ריבלין הוא קרן אור יחידה ומפתיעה עד מאוד. כפוליטיקאי הוא היה תמיד סימפטי, הגון, אבל איש לא ראה בו מנהיג. כורסת יושב ראש הכנסת הייתה בדיוק מה שהתאים לו. כיסא עור מכובד, עם פטיש רעשני, אבל לא באמת תפקיד בעל משמעות. גם בקמפיין שלו לנשיאות, הסיבה היחידה לחבב אותו הייתה העובדה שנתניהו שונא אותו. בשאר הפרמטרים קשה היה לסמן דווקא אותו כאחד היחיד והמיוחד שראוי לכבוד.
אלא שמאז שנבחר ריבלין עבר מהפך. תוך זמן קצר התברר שהאיש הזה החליט ללכת בעקבות קול מצפונו ולנצל את התפקיד הסמלי שלו, כדי לנסות ולנער את ישראל. הוא לא שינה את עמדותיו המדיניות, הוא עדין אדם ימני שמאמין בזכותנו על ארץ ישראל, אבל הוא החליט להזכיר שיש עוד דברים. שהחוק והמוסר קודמים לפיסות אדמה. שאם ישראל היא אכן מדינה דמוקרטית, חייב להיות כאן חוק וסדר, וחייבים להתנהג בהתאם.
הקמפיין שלו בעד הגברת השוויון של ערביי ישראל הוא אחת ההצהרות האמיצות ביותר של פוליטיקאי ישראלי כלשהו. זה אולי הדבר האמיץ ביותר שנעשה כאן מאז ההתנתקות. ולא במקרה זה גם עורר הדים מעט דומים. אבל ריבלין לא עצר שם. כמעט בכל סוגיה ציבורית שעלתה לדיון, הוא היה תמיד בצד שמגן על הדמוקרטיה, על חופש הדיבור, על ההגיון.
אבל נדמה לי שהדבר שהופך אותו יורש האמיתי של יצחק רבין, הוא הטריק שלו עם נסיעות לחו"ל בטיסות לואו קוסט, כמו זו מהשבוע של חברת UP. ללאה רבין היה חשבון דולרים, זה נכון. היא גם התלבשה מאוד בהידור והייתה אלגנטית ואיקונית. אבל הזוג רבין היו האנשים האחרונים שהנהיגו את ישראל בצניעות מסוימת. שרון היה מנהיג, שמעון פרס היה נשיא נהדר, יש גם אנשים שחושבים שנתניהו הוא מנהיג גדול. אבל כל האנשים האלה היו מנהיגים שחושבים שהמנהיגות באה עם תנאי חיים מאוד מאוד טובים.
לא צריך לדבר על אהוד אולמרט או על הדירות של אהוד ברק. גם על החווה של אריק שרון נאמר כל מה שצריך. למעשה עם השנים התרגלנו, שבעידן הזה גם מנהיגים אוהבים לספור נקודות נוסע מתמיד. והנה פתאום מגיע ריבלין ומראה שאפשר פשוט לעלות על מטוס קטן של אל על ולשבת מוקף בעם ישראל, ושום דבר רע לא קורה. אף אחד לא מת. הנשיא הוא לא אוליגרך, הוא משרת ציבור. זה כל כך פשוט.
זה לא שטיסות לואו קוסט הן מה שישנה את העולם. אם נתניהו היה מוכן להיכנס עכשיו באמת למהלך שלום אמיתי ונועז, מצידי שיסע כל החיים לבד במטוסים, עם מיטה ועם מגרש גולף מאחור. אבל על רקע הסיאוב הכללי, על רקע נטייתם של מנהיגי המרכז והשמאל לישר קו עם הרחוב, ולא להיכנס לשום עימות אמיתי, קולו של רובי ריבלין הוא כמעט הקול היחיד שיוצא מהמיינסטרים הישראלי ללא חשש. וללא התחנפות. רובי ריבלין הוא כרגע הדמות היחידה בפוליטיקה הישראלית שנוסכת בי אופטימיות. בעיני הוא הרבין החדש.