הנה פרט שרק מקצוענים יודעים על האירוויזיון: המופע עם השירים והדוז פואה, זה שאנחנו צופים בו במוצאי שבת, מתקיים למעשה פעמיים. ביום שישי, בדיוק 24 שעות לפני, מריצים את המופע כאילו זה הדבר האמיתי. מהתחלה ועד הסוף. עושים את זה משתי סיבות: האחת, כדי שתהיה בכל מדינה הקלטה לביטחון, למקרה שבזמן אמת נופל החשמל או שידור הלוויין. לא פחות חשוב, את האירוויזיון של שישי בערב רואים צוותי השופטים המקצועיים (שהצבעתם שווה 50 אחוז) בכל מדינה. הם מנקדים, דנים, מעבירים, ואז יש במרכז השידור האירופאי מספיק זמן לעבור על התוצאות ולבדוק שהכל תקין וכשיר.
המופע של שישי בערב כל כך אמיתי שיש בו אפילו דיווחים מהגרין רום ואת השעה הארוכה של הקראת התוצאות מהארצות השונות, רק שמקריאים כמובן תוצאות פיקטיביות. מי שמכיר את זה ידע מהרגע הראשון שזו הסיבה לכך שלא יכול להיות אירוויזיון בעיר הדתית ירושלים. זה לא "חזרות בשבת" ואין דרך "להזיז אותן"; לכן נראה שלעולם לא ישתתפו באירוויזיון אמנים שומרי שבת שלא מוכנים אפילו להופיע בשישי כש"אף אחד לא רואה". בהתאם, מרגע שאנשי להקת שלוה הודיעו שיש להם בעיית שמירת שבת, ברור שהם לא יכולים להשתתף בתחרות. שמירת שבת והשתתפות באירוויזיון זה לא דבר שאפשר לעשות במקביל.
עכשיו קחו נשימה ואל תצעקו עליי: אני חושב שמשבר השבת של שלוה הוא לא בעיה אלא הזדמנות. הזדמנות חגיגית לעשות רגע שקט ולהגיד לכל החברים הנהדרים שלנו ב"הכוכב הבא": יאללה די. נסחפתם. תרגיעו ומהר. שלוה מרגשים, נהדרים, מעוררי השראה ומה לא - אבל הם לא מתאימים לאירוויזיון. לשלוח אותם לייצג אותנו זאת טעות. זה משהו שייגמר בבכי.
עזבו את הלב, לכו עם השכל
לפני שנה שלחה רוסיה חולת ניוון שרירים; זאת הייתה הפעם הראשונה שהמדינה לא עלתה לגמר. פולין שלחה ב-2015 זמרת בכיסא גלגלים, ספרד שלחה פעמיים את אותו זמר עיוור וגם גרמניה שלחה זמרת עיוורת ב-2002. והשיא: ב-2015 שלחה פינלנד להקת פאנק מטאל שחבריה כולם בעלי תסמונת דאון. הם הגיעו למקום אחרון בחצי הגמר שבו השתתפו. אף אחד מהנ"ל לא סיים כמנצח, כלומר המצביעים מגיבים ההפך מהצפוי. הם רואים בזה גימיק לא לגיטימי, "נובלטי אקט". זה אף פעם לא מקרב, רק מרחיק. מסקנה: לא רק שאנחנו נפסיד, גם חברי להקת שלוה ירגישו בסוף חרא. ולהם באמת לא מגיע.
בכלל, צריך להגיד את האמת על שלוה: הם לא יותר ממה שהם. להקת חובבים מתוקה ונוגעת שמורכבת מחבורת אנשים שהלב יוצא אליהם. לראות אותם ביחד, מתאמצים כל אחד בדרכו המיוחדת, לצפות בהישגים שלהם - זה מיד מביא דמעות. אבל בין זה ולהקת מוזיקה מקצועית ורצינית יש הרבה הבדל.
הביטו סביבכם. בטוח יש בין חבריכם, משפחתכם ושכניכם אנשים ששרים מאוד יפה. חלקם גם שרים במקהלה כלשהי. חלק מהמקהלות האלה הן כיום ברמה מאוד גבוהה; זה עידן ההתמקצעות. ב"אקס פקטור" האחרון באנגליה השתתפה מקהלה בשם מקהלת LMA. זו קבוצה של 25 איש ואישה מהעיר ליברפול, צעירים ומוכשרים עם מנהלת כריזמטית, שמתנהלים כלהקת בנים/ בנות ענקית. הם הגיעו לשלב ההופעות החיות ושרדו ארבעה שבועות שלמים. אבל גם שם היה ברור משלב מאוד מוקדם שמקהלה היא מקהלה היא מקהלה.
להקת שלוה אינה מקהלה. זה הרכב של אנשים שהמאחד אותם הוא מצבם המורכב. מרגע שאתה מבין את הסיפור שלהם, אתה שופט אותם לגמרי אחרת. גם אם כולם יתעקשו להגיד שלא. אתה שופט אותם אחרת כי זה אנושי, וכי ככה עושה אדם נורמלי. אבל אם אתה איש מקצוע, אתה יודע שאלבום מוקלט שלהם, שבו לא רואים אותם, הוא בעל סיכוי נמוך להגיע לרמה גבוהה באמת.
לכל עונה בכל תחרות מוזיקה יש דינמיקה פנימית שנוצרת מכל הסיבות הסובייקטיביות. החל מיחסי הכוחות בין השופטים, דרך מקבץ המתמודדים ועד למצב הרוח של העורכים והמפיקים. מה שקרה השנה בתוך הדינמיקה הזאת היא שלהקת שלוה באה לכולם הכי טוב שאפשר. אפשר לדבר על המתח ועל הציפיות, על העובדה שזה בתל אביב ועל כך שברוב המקרים המדינה המארחת מגיעה למקום די נמוך על לוח התוצאות. אבל שלוה נתנה לעונה הזאת איזה חסד וחמלה. פתאום כולם יכלו, ולו לרגע, להיראות כמו סתם אנשים אמיתיים עם רגשות ולא בובות שיפוט או הנחיה שחייבות בכל מחיר לייצר אקשן.
זה היה נהדר לרותם ולאסי. זה היה מעולה לשופטים. אפילו אסף אמדורסקי, שאמור להיות חסין בפני מניפולציה מהסוג הזה, זרם. מה, אין לו לב? וגם הוא, שבדרך כלל יכול להפריד בין תגובה רגשית ואיכות מקצועית, בחר להתמסר. שזה בסדר גמור, כי זה יצר טלוויזיה חמה, מאחדת. ההפך לגמרי ממה שקורה בחדשות שמשדרים לפניה.
במובנים רבים, שלוה היא הדבר הכי טוב שקרה השנה ל"הכוכב הבא". ביחד עם המקרה המעניין של מאיה בוסקילה וכישרונות מקסימים כמו עופרי כלפון ודניאל ברזילאי, היא אפשרה ליואב צפיר ואנשיו להפוך את הדבר השחוק שנקרא "תחרות זמר טלוויזיונית" לעונה לוהטת שכולם מדברים עליה. הניצחון של נטע העלה מראש את רף ההתעניינות. אבל תוך כדי, כולם פשוט איבדו את יכולת השיפוט. נדמה לי שכולם ב"הכוכב" שכנעו את עצמם שהחבורה הזאת יכולה לנצח בתחרות, והם כמובן טועים. מאוד מאוד טועים. הם לא יכולים לנצח.
תשאלו כל מומחה אירוויזיון אובייקטיבי והוא יסביר לכם שהמופע של שלוה יהיה פיאסקו, וזה דבר שאסור לעשות לחברי הלהקה הבאמת מעוררי השראה. כי באירוויזיון אין סרטון שמסביר מי הם. ב"גלויה" שלפני יהיה משהו, אבל זה לא כמו לשמוע אותם מדברים עם אסי ורותם ולראות את שניהם מצטעפים. שלוה היו עולים לבמת האירוויזיון כמו שהם, מול מיליוני אנשים שממש אין להם סבלנות בערב הזה. הם כבר תרמו במשרד.
עם שיר לא מוכר, בלי ההיכרות המוקדמת עם האנשים האלה, שלוה היו נראים במקרה הטוב כמו חבורה לא ברורה של אנשים שקשה להבין למה הם ביחד על הבמה. דמיינו את זה: האורות נדלקים ורואים את ענאל ודינה זו לצד זו על הבמה בלי לדעת מה הביא אותן לשם. זה לא מייצר שום אמפתיה, להפך. כמובן שהכל תלוי בשיר, אבל נדמה לי שלהקת שלוה מאוד מקשה לייצר עבורה שירים מנצחים עם היגיון פנימי. זה דבר שנובע מהפורמט.
נכון, רוב המשתתפים באירוויזיון הם לא מליגת העל של האמנים בעולם. ובכל זאת, לקחת את האנשים השבירים האלה ולשלוח אותם לייצג אותנו? לא מתאים. זה אולי טוב לרייטינג של התכניות השבועיות, אולי נעים לאגו של הצופה הישראלי המותש והכלוא בין אביבית בר זוהר לצרות של שרה נתניהו. אבל זה מסוג הדברים שצריך לעצור אותם, ומוטב שעה אחת קודם.
שרים משבת לשבת
כבר הייתי בטוח שאין דרך שהחבורה הזאת לא תנצח ב"הכוכב הבא". למי יש אומץ להצביע נגדם? הרי זה עין הרע הכי מזעזעת שאדם נורמלי יכול לעשות לעצמו. גם אני הייתי ברגע האמת מצביע בעדם, מוותר על ההיגיון שלי לטובת מקום יותר טוב בגן עדן. אבל עכשיו כשהתברר שיש בעיה עם השבת, אפשר פשוט להגיד שניצלנו, השם יתברך. חברי שלוה שומרי שבת, הם לא יכולים להשתתף במופע של שישי ובחזרות הגנרליות (יש עוד שתי חזרות בשישי ובשבת). הם יוותרו על הכבוד ואנחנו נחזור לדבר האמיתי: לבחור בין השלושה שכבר הזכרתי לבין כתריה. כל אחד מהם יכול לייצג אותנו בכבוד עם השיר הנכון.
את חברי שלוה עזבו לנפשם. הזמינו אותם לאירועים חגיגיים, להופעות בכיכר העיר, למה שלא תרצו. לכו להופעות שלהם, תנו להם להופיע בפני בני נוער בכל הארץ. הכל מגיע להם. רק את האירוויזיון תשאירו לאירוויזיון. תודה.
ייעוץ: דניאל דונקלמן