בית הקלפים עונה 2
מהפנטים. ספייסי ורייט | צילום: Nathaniel E. Bell באדיבות yes
עכשיו סיימנו לראות פרק שבע. יום רביעי בלילה, קצת אחרי חצות. לאיתן נעצמו העיניים באמצע אבל הוא התעורר כשקווין ספייסי נתן איזו צעקה. עצרנו רגע, הוא שטף פנים, וסחב עד סוף הפרק. היה לי לרגע איזה רצון לראות עוד פרק בלעדיו, אבל התאפקתי. סוף פרק שבע, יש עוד שישה פרקים, אז מצד אחד הכי בא לי כבר לראות אותם, מצד שני יהיה כל כך חבל שהם יגמרו. וככה בקצב של 2-3 לערב, הסדרה הזאת תחזיק אותנו עד סוף השבוע. כל כך כיף לצפות בעונה השנייה של "בית הקלפים". באמת. אין דברים כאלה.

החיים שלנו השתנו מאוד בשנתיים האחרונות, מאז שהפכנו לטוחני סדרות. אני לא בטוח שאני אוהב את הביטוי הזה, אבל המונח צרכני סדרות הוא קצת מרדד, כי העניין עם סדרות, הוא הדרך שבה הן שואבות אותך לתוך עולם, שהוא כאילו עולם מקביל לזה שאתה חי בו. כמו שהיה לנו למשל עם "דקסטר". ראינו את כל שמונה העונות, ברצף, בממוצע של פרק, גג שני פרקים ליום. זה לקח שלושה חדשים כמעט.

דקסטר הפרק האחרון
חדר לנו לחלומות. דקסטר | צילום: Randy Tepper/SHOWTIME
יש אנשים שרואים סדרות במשך לילות שלמים, או סופי שבוע שלמים, בשיטת הזבנג וגמרנו, בסוג של מרתונים. אנחנו מעדיפים את השיטה היותר רגועה, שמאפשרת לחוות את הסדרה לאורך זמן. כמובן שסדרות קלילות כמו "בנות" או "looking" (סדרת ההומואים האמריקנית החדשה) אין בעיה לראות בבת אחת. זה קליל ונעים ומשעשע, ולא משאיר הרבה סימנים. אבל סדרות עמוקות, כאלה שעובדות על כל הרגשות שלך, זה משהו שעדיף לראות במנות מתונות יותר, והכי כיף ברצף, ערב אחרי ערב. מהתחלה עד הסוף.

געגועיי לדנמרק

שיטת הצפייה הזאת, הופכת את הסדרה לחלק ממש מרכזי בחיים שלך. דקסטר ליווה אותנו במשך חודשים, לכל מקום, בדרך כלל גם לחלומות, שהפכו מבעיתים. יש רגעים בתהליך הצפייה שממש בא לך להרוג אותו, ולמחוק מהתודעה שלך. אבל לא כל הסדרות בהכרח מקשות על החיים. חוויה שונה לגמרי הייתה לנו עם "הממשלה" הדנית שגם את שלוש העונות שלה ראינו ברצף.

שובר שורות - הפרק האחרון
אל תספרו לי איך שובר שורות נגמרת, כי עוד לא סיימתי | צילום: Ursula Coyote/AMC
עלילותיה של בריגיטה נויבורן, ראש ממשלת דנמרק היו מעוררות השראה ומלאות באהבת אדם וחמאה דנית. עד עכשיו כשאני נזכר בה, אני מתחיל לחייך. מי היה מאמין שיש בעולם פוליטיקאית שהיא גם מעוררת השראה וגם חיה כאחד האדם. מה שטוב זה שכך או אחרת, כשסדרה נגמרת, תוך זמן קצר הכל נרגע. הקשר עם הדמויות מקבל פרופורציות, וכל החוויה הופכת לזיכרון נעים. הנה עכשיו ב"בית הקלפים" יש בחורה חדשה בסנט, שהייתה דמות בעונה השישית של דקסטר. ישר זיהיתי אותה. שם היא הייתה אחות של איזה מטורף, כאן היא סנטורית עם אמביציה. איך אומרים אצלנו, "שלום לך".

כך וולטר וג'סי הרסו את חיי

"בית הקלפים" היא מה שנקרא "בידור איכותי". זה חזק, אבל לא מטלטל. מעניין, אבל לא מטריד. זה כאילו אמור להטריד, גם בגלל הניחוח השייקספירי וגם בגלל כל הבחישות והמניפולציות, אבל האמת שזה בעיקר מעניין, מבריק ומסוגנן מאוד. קווין ספייסי הוא שחקן נפלא, רוביין רייט היא דמות מהפנטת.

אני מדגיש את הפן הזה של הסדרה כי בעצם אנחנו באמצע סדרה אחרת. 

לפני כמה שבועות התחלנו לראות את "שובר שורות". הוט העלו סוף סוף את כל העונות והבנו שהגיע הזמן. ומה שקרה לנו, זה שהסדרה הזאת כמעט הרגה אותנו. כשהגענו לסוף העונה השנייה, לקראת סיום הפרשה עם החברה הנרקומנית של ג'סי, פשוט לא יכולנו לנשום. פרק הסיום של העונה השאיר אותנו דבוקים לספה ליומיים. מסתובבים בתחושה קשה. 

"שובר שורות", למי שלא חי על הפלנטה הזאת בחמש השנים האחרונות, מספרת את עלילותיו של מורה מעוך לכימיה שהופך ליצרן קריסטל מת' וברון סמים. זו סדרה שונה לגמרי מ"בית הקלפים". הרבה פחות אלגנטית, והרבה יותר קשה לצפייה. על פניו שתי הסדרות חושפות צדדים של כיעור אנושי, של שקרים, חמדנות, יצר הישרדות, תאוות כח ומה לא. אבל "בית הקלפים" שואבת את הצופה לתוך העלילה, בעוד "שובר שורות" היא סדרה שמטלטלת אותך ולא נותנת לך מנוח.

בית הקלפים עונה 2
התאפקתי ולא שמתי ספויילרים לבית הקלפים | צילום: Nathaniel E. Bell באדיבות yes
לכן עם תום העונה השנייה, בעצם לקחנו הפסקה מעולמם הבלתי נסבל של וולטר וייט וג'סי פינקמן, ומהסמים האלה שגומרים אותך רק מזה שאתה רואה אחרים משתמשים בהם, כדי לנוח בבתים המעוצבים של וושינגטון. השבוע בעצם הוקדש לזה. אנחנו מחכים כל יום לסוף הערב, כדי ללכת עם סגן הנשיא ורעייתו לחלון בקומה השנייה, ולנוח איתם כשהם מעשנים סיגריה. זה ממש מרגיע הרגע הזה ויש בו גם אינטימיות נעימה, שאנחנו מתכתבים איתה מהרבה כיוונים, למשל, מהעובדה שהם זוג שחי הרבה שנים יחד בלי ילדים.

אז עד סוף השבוע עוד יש לנו את הדייט המשגע עם החברים מוושינגטון, אני מניח שאחר כך נחזור ל"שובר שורות". הבעיה היחידה עם החיים החדשים שלנו היא שאי אפשר כמעט לדבר על זה עם אף אחד. רוב השיחות שאני מנהל עם אנשים בענייני סדרות הולכות לשני כיוונים, שניהם מרגיזים. הראשון מכיל את המשפטים "אל תגיד כלום", "אל תקלקל לי", "אל תגלה אני ארצח אותך", ובמילים אחרות "בוא לא נדבר על זה".

אם שמתם לב הייתי מספיק נחמד והקטע הזה נקי מספויילרים. תודה לי. הסוג השני של שיחות הוא המעצבן עוד יותר. אתה רוצה להגיד משהו על סקיילר או על וולט ג'וניור. אתה אומר נגיד "סקיילר הזאת היא באמת האישה הכי מרגיזה בעולם". אבל במקום תשובה הגיונית עונים לך "רגע, סקנדל כבר ראית?" או "אני מתה על 'האישה הטובה', זה מטורף" ותוך רגע כל הדיון הופך לתחרות של מי רואה עכשיו סדרה יותר מדליקה.

וככה כל מה שנשאר לך זה להוריד את הראש ולחכות שהשיחה תגמר, ובכלל לחכות שכל היום ייגמר, כדי שיהיה כבר לילה ותוכלו לכבות את האור, לשבת על הספה בסלון, ולראות את הפרק הבא ב"בית הקלפים". הנה רעיון לאפליקציה מהממת. אתה נכנס פנימה, אומר באיזה סדרה אתה ובאיזה פרק, ומיד עולים מולך כל האנשים שנמצאים במצבך ואתה יכול לדבר איתם על זה. אנג'ל? יזם? מישהו?